ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ט
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם קֶרֶן וָחֹמֶשׁ לְבָנָיו אוֹ לְאֶחָיו. אִם אֵין לוֹ בָּנִים. וְאַף עַל גַּב דְּנָפְלָה יְרֻשָּׁה קַמֵּיהּ דְּהַאִיךְ, בָּעֵי לְמֶעֱבַד הֲשָׁבָה וְאֵין מְעַכֵּב אֶצְלוֹ אֲפִלּוּ כְּנֶגֶד חֶלְקוֹ. דִּכְתִיב (ויקרא ה) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה, אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁיּוֹצִיא גְּזֵלוֹ מִתַּחַת יָדוֹ. וּבִלְבַד שֶׁתְּהֵא הַגְּזֵלָה בְּעֵין, דְּלֹא קַנְיֵהּ בְּשִׁנּוּי:
אֵין לוֹ. נְכָסִים כָּל כָּךְ שֶׁיָּכוֹל לְוַתֵּר עַל חֶלְקוֹ:
אוֹ שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה. לְהַפְסִיד חֶלְקוֹ:
לֹוֶה. מֵאֲחֵרִים, וּמַחְזִיר אֶת הַגָּזֵל לְאֶחָיו לְקַיֵּם מִצְוַת הֲשָׁבָה:
וּבַעֲלֵי הַחוֹב. שֶׁלָּוָה זֶה הַגַּזְלָן מֵהֶם:
בָּאִים וְנִפְרָעִים. מִן הַגְּזֵלָה הַזֹּאת הַחֵלֶק שֶׁיֵּשׁ לַגַּזְלָן בָּהּ. וְאִם אֵין יוֹרֵשׁ לְאָבִיו אֶלָּא הוּא, נוֹתֵן הוּא עַצְמוֹ הַגְּזֵלָה לְבַעַל חוֹבוֹ בְּפִרְעוֹן הַחוֹב, וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ וְלוֹמַר לוֹ זֶה גָּזַל אַבָּא. אוֹ נוֹתֵן עַל דֶּרֶךְ זֶה לִכְתֻבַּת אִשְׁתּוֹ אוֹ לְקֻפַּת הַצְּדָקָה. וּבְכֻלָּן צָרִיךְ שֶׁיּוֹדִיעַ שֶׁזֶּה גֶּזֶל אָבִיו: