ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
וְנִשְׁבַּע לוֹ עַל הַחֹמֶשׁ. שְׁבוּעָה שְׁנִיָּה, שֶׁנְּתָנוֹ לוֹ, וְהוֹדָה שֶׁלֹּא נְתָנוֹ:
הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל חֹמֶשׁ. חֻמְשׁוֹ שֶׁל חֹמֶשׁ, דְּחֹמֶשׁ רִאשׁוֹן נַעֲשֶׂה קֶרֶן:
עַד שֶׁיִּתְמַעֵט וְכוּ'. שֶׁאִם חָזַר וְנָתַן לוֹ חֹמֶשׁ רִאשׁוֹן וְנִשְׁבַּע עַל הַשֵּׁנִי וְהוֹדָה, מְשַׁלֵּם חֻמְשׁוֹ וְחֻמְשׁוֹ שֶׁל חֹמֶשׁ שֵׁנִי, וְכֵן לְעוֹלָם. שֶׁנֶּאֱמַר (שם) וַחֲמִשִׁתָיו יוֹסֵף עָלָיו, הַתּוֹרָה רִבְּתָה חֲמִישִׁיּוֹת הַרְבֵּה לְקֶרֶן אֶחָד:
תְּשׂוּמֶת יָד. הַלְוָאָה:
עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ. שְׂכַר שָׂכִיר:
מְשַׁלֵּם קֶרֶן. דְּאֵין חֹמֶשׁ וְאָשָׁם אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדָה. דִּכְתִיב בְּגֶזֶל הַגֵּר בְּפָרָשַׁת נָשֹׂא, וְהִתְוַדָּה: