ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ב
גָּנַב עַל פִּי שְׁנַיִם. כְּלוֹמַר שְׁנַיִם מְעִידִין אוֹתוֹ שֶׁגָּנַב:
גָּנַב וּמָכַר בְּשַׁבָּת. אֲבָל טָבַח שֶׁהוּא עָנוּשׁ סְקִילָה, קָם לֵיהּ בִּדְרַבָּה מִנֵּיהּ:
וְטָבַח בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין זְדוֹנוֹ אֶלָּא כָּרֵת. וּכְגוֹן דְּלֹא אַתְּרוּ בֵּיהּ וְלֹא לָקֵי, דְּקָיְמָא לָן כָּל חַיָּבֵי מַלְקִיּוֹת שׁוֹגְגִים חַיָּבִים בְּתַשְׁלוּמִין. אֲבָל חַיָּבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, אֲפִלּוּ שׁוֹגְגִים, פְּטוּרִים מִן הַתַּשְׁלוּמִין:
וְטָבַח וּמָכַר וְאַחַר כָּךְ מֵת אָבִיו. אֲבָל מֵת אָבִיו וְאַחַר כָּךְ טָבַח, תָּנָא סֵיפָא דְּפָטוּר, דְּשֶׁלּוֹ הוּא טוֹבֵחַ וְשֶׁלּוֹ הוּא מוֹכֵר, שֶׁהֲרֵי יָרַשׁ אֶת אָבִיו:
בִּשְׁנֵי אֵלּוּ. בִּטְרֵפָה וּבְחֻלִּין בָּעֲזָרָה. דְּקָסָבַר רַבִּי שִׁמְעוֹן שְׁחִיטָה שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה לָאו שְׁמָהּ שְׁחִיטָה. אֲבָל לִרְפוּאָה וְלִכְלָבִים, שְׁחִיטָה רְאוּיָה הִיא, דְּאִי בָּעֵי מָצֵי אָכֵיל מִנַּהּ: