ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ב
הִנִּיחָהּ בַּחַמָּה. מְצַעֲרָה לַהּ שִׁמְשָׁא וְלֹא סַגִּי לַהּ בִּנְעִילָה כָּרָאוּי שֶׁהִיא בְּדֶלֶת שֶׁיְּכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרוּחַ מְצוּיָה בִּלְבַד:
נִכְנָס הָרוֹעֶה תַּחְתָּיו. וְלֹא אָמְרִינַן בִּכְהַאי גַּוְנָא שׁוֹמֵר שֶׁמָּסַר לְשׁוֹמֵר חַיָּב, שֶׁדֶּרֶךְ הָרוֹעֶה הַגָּדוֹל לִמְסֹר לָרוֹעֶה הַקָּטָן שֶׁתַּחְתָּיו, וּלְפִיכָךְ הָרוֹעֶה שֶׁתַּחְתָּיו חַיָּב:
נָפְלָה לְגִנָּה. וּכְגוֹן שֶׁהֻחְלְקָה וְנָפְלָה בְּאֹנֶס. אֲבָל דָּחוּ אוֹתָהּ חַבְרוֹתֶיהָ וְהִפִּילוּהָ, מְשַׁלֵּם מַה שֶּׁהִזִּיקָה, דְּאִיהוּ פָּשַׁע בָּהּ, דַּהֲוֵי לֵיהּ לַעֲבְרִינְהוּ חֲדָא חֲדָא:
מַה שֶּׁנֶּהֱנֵית. לְפִי הֲנָאָתָהּ וְלֹא לְפִי הֶזֵּקָהּ:
שָׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה. אֵין שָׁמִין אֶת הָעֲרוּגָה לְבַדָּהּ, מִפְּנֵי שֶׁמַּפְסִיד מַזִּיק, שֶׁשָּׁמִין אוֹתָהּ בְּכָל שָׁוְיָהּ, וְרַחְמָנָא אָמַר וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר, וְדָרְשִׁינַן מְלַמֵּד שֶׁשָּׁמִין אוֹתָהּ עַל גַּב שָׂדֶה אַחֶרֶת. אֶלָּא שֶׁשָּׁמִין בֵּית סְאָה בְּאוֹתָהּ שָׂדֶה כַּמָּה הָיְתָה שָׁוָה קֹדֶם שֶׁנֶּאֶכְלָה מִמֶּנָּה הָעֲרוּגָה הַזֹּאת, וְכַמָּה הִיא שָׁוָה עַכְשָׁיו, וְהַשְׁתָּא לֹא מְשַׁלֵּם כֻּלְּהוּ דָּמֶיהָ, דְּמִי שֶׁלּוֹקֵחַ בֵּית סְאָה כְּשֶׁהִיא בִּתְבוּאָתָהּ אֵינוֹ מְזַלְזֵל בָּהּ בִּשְׁבִיל הֶפְסֵד עֲרוּגָה אַחַת כִּי אִם דָּבָר מֻעָט:
רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר אָכְלָה פֵּרוֹת גְּמוּרִים. שֶׁכְּבָר בָּשְׁלוּ כָּל צָרְכָּן, מְשַׁלֶּמֶת כָּל הַהֶזֵּק. וְהֵיכָא שָׁיְמִינַן אַגַּב שָׂדֶה, הֵיכָא דַּעֲדַיִן לֹא נִגְמְרוּ. וַהֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: