ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ב
מוּעָד לִקְטַנִּים. לַעֲגָלִים:
אָמְרוּ לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה. שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו מִמֶּנּוּ:
מוּעָד לְשַׁבָּתוֹת. מִפְּנֵי שֶׁהוּא בָּטֵל מִמְּלָאכָה וְדַעְתּוֹ זָחָה עָלָיו. אִי נַמִּי לְפִי שֶׁרוֹאֶה בְּנֵי אָדָם בְּמַלְבּוּשִׁים נָאִים שֶׁל שַׁבָּת, חֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו נָכְרִים וְאֵינוֹ מַכִּירָם:
וְאֵינוֹ מוּעָד לְחֹל. מַה דִּינוֹ:
מִשֶּׁיַּחֲזֹר בּוֹ שְׁלֹשָׁה יְמֵי שַׁבָּתוֹת. לְאַחַר שֶׁהוּעַד לְשַׁבָּתוֹת הֶעֱבִירוּ לְפָנָיו שְׁוָרִים בְּשָׁלֹשׁ שַׁבָּתוֹת וְלֹא נָגַח, חָזַר לְתַמּוּתוֹ, וְאִם חָזַר וְנָגַח אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא חֲצִי נֶזֶק: