ברטנורא על משנה בבא קמא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק א · משנה ד
חֲמִשָּׁה תַמִּין. שֶׁאֵינָם רְגִילִים לְהַזִּיק, וְאִם הִזִּיקוּ מְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק:
וַחֲמִשָּׁה מוּעָדִין. שֶׁהֵם רְגִילִין לְהַזִּיק, וּמְשַׁלְּמִין נֶזֶק שָׁלֵם:
לֹא לִגַּח. בְּקֶרֶן:
וְלֹא לִגֹּף. דְּחִיפַת כָּל הַגּוּף. וְכֻלְּהוּ הָווּ תּוֹלָדָה דְּקֶרֶן וּמְשַׁלְּמִין חֲצִי נֶזֶק. הֲרֵי חֲמִשָּׁה תַּמִּין:
וְשׁוֹר הַמּוּעָד. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים לִגַּח אוֹ לִגֹּף אוֹ לִרְבֹּץ אוֹ לִבְעֹט אוֹ לִשֹּׁךְ. הֲרֵי הֵן חֲמִשָּׁה מוּעָדִים לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וּלְגַבֵּי מוּעָד חָשֵׁיב לְהוּ חַד:
וְשׁוֹר הַמַּזִּיק בִּרְשׁוּת הַנִּזָּק. אֲפִלּוּ קֶרֶן תַּמָּה, הָוֵי מוּעָד לְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם. וּמַתְנִיתִין אָתְיָא כְּמַאן דְּאָמַר מְשֻׁנָּה קֶרֶן בַּחֲצַר הַנִּזָּק שֶׁמְּשַׁלֶּמֶת נֶזֶק שָׁלֵם וַאֲפִלּוּ הִיא תַּמָּה. וְאֵין כֵּן הֲלָכָה:
וְהָאָדָם. הָוֵי מוּעָד מִתְּחִלָּתוֹ נַמִּי, וּמְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם אִם הִזִּיק:
הַזְּאֵב וְהָאֲרִי וְכוּ'. מוּעָדִים מִתְּחִלָּתָן. וְהָא דְּלֹא חָשֵׁיב לְהוּ בִּכְלַל חֲמִשָּׁה מוּעָדִים דִּלְעֵיל וְלִהֲווּ אַחַד עָשָׂר מוּעָדִים, מִשּׁוּם דְּהָנֵי לֹא שְׁכִיחֵי בְּיִשּׁוּב:
בַּרְדְּלָס. חַיָּה שֶׁקּוֹרִין לָהּ בַּעֲרָבִי אלצב"ע:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר וְכוּ'. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:
מִן הָעֲלִיָּה. מֵעִדִּית שֶׁבִּנְכָסָיו. וַאֲפִלּוּ אֵין הַנּוֹגֵחַ שָׁוֶה שִׁעוּר הַנֶּזֶק. דִּבְמוּעָד כְּתִיב (שמות כא) יְשַׁלֵּם שׁוֹר תַּחַת הַשּׁוֹר, וְלֹא כְּתִיב בֵּיהּ דְּמִגּוּף הַנּוֹגֵחַ יִפְרַע: