ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ו · משנה ה
וְהֵבִיא עָלֶיהָ שְׂעֹרִים. שֶׁהֵן קַלִּים מֵחִטִּין:
חַיָּב. בְּקִלְקוּלָהּ אִם הוֹסִיף שְׁלֹשָׁה קַבִּין. וְלֹא אָמְרִינַן הוֹאִיל וְהַשְּׂעֹרִים קַלִּין יֵשׁ לוֹ לְהוֹסִיף עַד כְּדֵי כֹּבֶד לֶתֶךְ חִטִּין שֶׁהוּא מַשָּׂא הַחֲמוֹר:
מִפְּנֵי שֶׁהַנֶּפַח קָשֶׁה. לַבְּהֵמָה כְּמַשְּׂאוֹי. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַשָּׂאוֹ כָּבֵד כְּמַשָּׂא הַחִטִּין, הֲרֵי נִפְחָן כְּנֶפַח הַחִטִּין, וְהַנֶּפַח כְּמַשְּׂאוֹי:
לֶתֶךְ. חֲצִי כּוֹר. וְהַכּוֹר שְׁלֹשִׁים סְאִין:
סוּמְכוֹס אוֹמֵר וְכוּ'. וַהֲלָכָה כְּסוּמְכוֹס. וְאִם הוֹסִיף פָּחוֹת מִשִּׁעוּר זֶה, פָּטוּר אִם הוּזַק הַחֲמוֹר, וְנוֹתֵן שְׂכַר הַתּוֹסֶפֶת בִּלְבַד: