ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
אֵיזֶהוּ נֶשֶׁךְ. שֶׁהוּא נוֹשֵׁךְ. דְּשָׁקַל מִנֵּיהּ מַאי דְלָא יָהֵיב לֵיהּ:
הַמַּרְבֶּה בְּפֵרוֹת. הַמַּרְבֶּה שָׂכָר לְעַצְמוֹ בַּפֵּרוֹת. וּבֵין בְּהַלְוָאַת כֶּסֶף וּבֵין בְּהַלְוָאַת פֵּרוֹת הָוֵי רִבִּית. שֶׁהֲרֵי מִתְרַבֶּה מָמוֹנוֹ. אֶלָּא דִּבְסֵיפָא, רִבִּית דְּרַבָּנָן קָמְפָרֵשׁ, שֶׁהוּא דֶּרֶךְ מִקָּח וּמִמְכָּר:
דִּינַר זָהָב. עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה דִינְרֵי כֶסֶף:
וְכֵן הַשַּׁעַר. כָּךְ הָיוּ נִמְכָּרִין בָּעִיר. וְהֻתַּר לוֹ לָתֵת מָעוֹת עַכְשָׁיו עַל מְנָת לִתֵּן לוֹ זֶה חִטִּין כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה בַּדָּמִים הַלָּלוּ כְּשִׁעוּר מְעוֹתָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁיו אֵין לוֹ חִטִּין, דִּתְנַן בְּפִרְקִין יָצָא הַשָּׁעַר פּוֹסְקִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין לָזֶה יֵשׁ לָזֶה, וְיָכוֹל הַמּוֹכֵר הַזֶּה לִקְנוֹתָם עַתָּה בַּמָּעוֹת הַלָּלוּ:
עָמְדוּ חִטִּין בִּשְׁלֹשִׁים דִּינָרִין אָמַר לוֹ תֶּן לִי חִטַּי. וְזֶה מֻתָּר אִם נָתַן לוֹ חִטִּין. אֲבָל אִם פָּסַק לָתֵת לוֹ בָּהֶן יַיִן, אָסוּר, שֶׁמָּא יוֹקִיר הַיַּיִן, הוֹאִיל וְאֵין לוֹ יַיִן. וְאַף עַל פִּי שֶׁפּוֹסֵק עִמּוֹ כְּשַׁעַר הַיַּיִן שֶׁל עַכְשָׁיו וּכְבָר יָצָא הַשָּׁעַר, הוֹאִיל וְאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ דָּמִים שֶׁנּוּכַל לוֹמַר יָכוֹל הוּא לִקְנוֹת יַיִן בַּדָּמִים שֶׁקִּבֵּל אֶלָּא בָּא לַעֲשׂוֹת עָלָיו דְּמֵי הַחִטִּין חוֹב וְלִפְסֹק עַל הַחוֹב יַיִן, אָסוּר אִם יַיִן אֵין לוֹ. דְּאִי הֲוָה לֵיהּ יַיִן, הֲוֵי קָנוּי לוֹ מֵעַכְשָׁיו לְזֶה שֶׁבָּא לִפְסֹק עַל הַחוֹב יַיִן, וְכִי אַיְקַר בִּרְשׁוּתֵיהּ אַיְקַר: