ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה א
הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף. כָּל דָּבָר שֶׁהוּא חָשׁוּב לִהְיוֹת מַטְבֵּעַ וְחָרִיף לִנָּתֵן בְּהוֹצָאָה, דִּין מָעוֹת יֵשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ קוֹנֶה אֶת שֶׁכְּנֶגְדּוֹ שֶׁאֵינוֹ חָשׁוּב מַטְבֵּעַ וְאֵינוֹ חָרִיף בְּהוֹצָאָה כְמוֹתוֹ. וּמִי שֶׁאֵין טִבְעוֹ חָשׁוּב וְחָרִיף, דִּין פֵּרוֹת יֵשׁ לוֹ, וּמְשִׁיכָתוֹ הוּא קִיּוּם דָּבָר. לְפִיכָךְ מִכִּי מָשַׁךְ הָאֶחָד דִּינְרֵי זָהָב, קָנָה הַשֵּׁנִי דִּינְרֵי כֶסֶף בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, וְאֵין אֶחָד מֵהֶם יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ. דְּדִינְרֵי זָהָב הֲווּ פֵּרוֹת לְגַבֵּי דִּינְרֵי כֶסֶף:
וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב. דְּדִינְרֵי כֶּסֶף שֶׁהֵם חֲרִיפִים בְּהוֹצָאָה, דִּין מָעוֹת יֵשׁ לָהֶם לְגַבֵּי דִּינְרֵי זָהָב. וְאִם מָשַׁךְ הָאֶחָד דִּינַר כֶּסֶף, לֹא קָנָה הָאַחֵר דִּינַר זָהָב עַד שֶׁיִּמְשֹׁךְ, דְּמָעוֹת אֵינָן קוֹנוֹת. וְהַיְנוּ טַעֲמָא נַמִּי שֶׁנְּחֹשֶׁת קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, דִּפְרוּטוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת שֶׁאֵין טִבְעָן חָשׁוּב כָּל כָּךְ, הֲווּ פֵּירֵי לְגַבֵּי דִינְרֵי כֶסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחֹשֶׁת:
מָעוֹת הָרָעוֹת. שֶׁנִּפְסְלוּ:
אֲסִימוֹן. שֶׁנַּעֲשָׂה בְּמִדַּת הַמַּטְבֵּעַ הַיּוֹצֵא אֶלָּא שֶׁעֲדַיִן לֹא טִבְּעוּ עָלָיו צוּרָה:
כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה. אִם הֶחְלִיף אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, כֵּיוָן שֶׁמָּשַׁךְ הָאֶחָד קָנָה חֲבֵרוֹ. וְהַאי כָּל, לַאֲתוֹיֵי אֲפִלּוּ כִּיס מָלֵא מָעוֹת בְּכִיס מָלֵא מָעוֹת: