ברטנורא על משנה בבא מציעא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ג
אַחַר הַגַּפָּה. סְתִימַת כֹּתֶל שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל קָנִים:
גָּדֵר. שֶׁל אֲבָנִים:
גּוֹזָלוֹת מְקֻשָּׁרִין. בְּכַנְפֵיהֶן. דְּכֻלֵּי עָלְמָא הָכִי מְקַטְּרֵי לְהוּ, וְקֶשֶׁר כָּזֶה לֹא הָוֵי סִימָן:
לֹא יִגַּע בָּהֶן. דְּאָמְרִינַן הָנֵי אֱינַשׁ אַצְנְעִינְהוּ וְאִי שָׁקֵיל לְהוּ לֵית לְהוּ לְמָרַיְהוּ סִימָנָא בְּגַוַּיְהוּ. הִלְכָּךְ לְשָׁבְקִינְהוּ עַד דְּאָתֵי מָרַיְהוּ וְשָׁקֵיל לְהוּ:
מְכֻסֶּה לֹא יִגַּע בּוֹ. דְּאֵין זֶה אֲבֵדָה שֶׁיְּהֵא מֻזְהָר עָלֶיהָ בְּלֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם, דְּמִשְׁתַּמֵּר הוּא:
מָצָא בְגַל וּבְכֹתֶל יָשָׁן הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מִפְּנֵי שֶׁיָּכוֹל לוֹמַר לְבַעַל הַגַּל וּלְבַעַל הַכֹּתֶל שֶׁל אֱמוֹרִיִּים שֶׁהוֹרִישׁוּ אֲבוֹתֵינוּ הָיָה. וּבִלְבַד שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלֻדָּה רַבָּה, שֶׁנִּכָּר שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה טָמוּן שָׁם:
מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ. בְּאֶחָד מֵחֹרֵי כֹּתֶל הַסְּמוּכִים לִרְשׁוּת הָרַבִּים. אִם מְצָאָהּ מֵחֲצִי עָבְיוֹ שֶׁל כֹּתֶל וְלַחוּץ, שֶׁלּוֹ, דְּאָמְרִינַן אֶחָד מִבְּנֵי רְשׁוּת הָרַבִּים נְתָנּוֹ שָׁם וְשָׁכַח, וַחֲלֻדָּה שֶׁעָלָיו מוֹכַחַת שֶׁמִּזְּמַן הַרְבֵּה הָיָה שָׁם וּבְוַדַּאי נִתְיָאֲשׁוּ הַבְּעָלִים. וְדִין זֶה דַּוְקָא בִּלְשׁוֹן זָהָב וַחֲתִיכַת כֶּסֶף וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. אֲבָל אִם הָיָה כְּלִי וּבְתוֹכוֹ מָעוֹת, אִם פִּי הַכְּלִי לַחוּץ הֲרֵי הוּא שֶׁלּוֹ, וְאִם פִּי הַכְּלִי לִפְנִים הֲרֵי הוּא שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת:
אֲפִלּוּ בְתוֹךְ הַבַּיִת הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. דְּלֹא יָדַע דְּמַאן נִינְהוּ, וּבְעָלָיו נוֹאֲשׁוּ: