ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה ד
מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן. רוֹאִין הַמָּקוֹם הַשָּׁמֵן שֶׁבְּשָׂדֶה זוֹ, וְנוֹטֵל אוֹתוֹ הַמּוֹכֵר, דְּיַד לוֹקֵחַ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. וּכְנֶגְדּוֹ נוֹתֵן לַלּוֹקֵחַ מִן הַמָּקוֹם הַגָּרוּעַ כְּמוֹ שֶׁשָּׁוֶה הַמָּקוֹם הַשָּׁמֵן שֶׁנָּטַל הַמּוֹכֵר. דְּכִי קָאָמַר לֵיהּ חֲצִי שָׂדֶה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ, כְּדֵי דְּמֵי חֲצִי שָׂדֶה קָאָמַר לֵיהּ. וְאִם הָיְתָה בַּת מֵאָה אַמָּה בְּמֵאָה דִּינָרִין, וְיֵשׁ בָּהּ שְׁלֹשִׁים אַמָּה מָקוֹם שָׁמֵן שֶׁשָּׁוֶה חֲמִשִּׁים דִּינָרִין, נוֹטְלוֹ הַמּוֹכֵר, וְנוֹתֵן לַלּוֹקֵחַ שִׁבְעִים אַמָּה מִן הַגָּרוּעַ בַּחֲמִשִּׁים דִּינָרִין. וְנַפְקָא מִנַּהּ, דְּרוֹצֶה אָדָם בְּקַב עִדִּית מִשְּׁנֵי קַבִּין זִבּוּרִית, וְאַף עַל פִּי שֶׁדְּמֵי שְׁנֵיהֶן שָׁוִין:
חֶצְיָהּ שֶׁבַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. אֵין שָׁמִין כָּל הַשָּׂדֶה כְּהַהִיא דְּרֵישָׁא, אֶלָּא שָׁמִין כַּמָּה שָׁוֶה חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁבַּדָּרוֹם בֵּין טוֹב וּבֵין רַע, וּכְנֶגֶד מַה שֶּׁשָּׁוֶה חֶצְיָהּ שֶׁבַּדָּרוֹם נוֹתֵן לוֹ מוֹכֵר לַלּוֹקֵחַ בְּכָל רוּחַ שֶׁיִּרְצֶה מִן הַגָּרוּעַ שֶׁיֶּשׁ לוֹ. דְּיַד לוֹקֵחַ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְשֶׁמָּא הָכִי קָאָמַר לֵיהּ, מַה שֶּׁשָּׁוֶה חֲצִי שֶׁבַּדָּרוֹם אֲנִי מוֹכֵר לְךָ בַּקַּרְקַע שֶׁלִּי בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֶרְצֶה:
וּמְקַבֵּל עָלָיו. הַלּוֹקֵחַ, לָתֵת מָקוֹם בַּחֲצִי שָׂדֶה זֶה שֶׁקָּנָה לַעֲשׂוֹת גָּדֵר, וְחָרִיץ וּבֶן חֲרִיץ, תַּרְוַיְהוּ אֲחוֹרֵי הַגָּדֵר מִבַּחוּץ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא חַיָּה קוֹפֶצֶת וְנִכְנֶסֶת בַּשָּׂדֶה. דְּאִי עֲבִיד חֲרִיץ וְלֹא עֲבִיד בֶּן חֲרִיץ, אַיְדֵי דַּחֲרִיץ רָוַח, נִכְנֶסֶת בְּתוֹכוֹ וְקוֹפֶצֶת לְמַעְלָה עַל שְׂפָתוֹ הַשֵּׁנִי. וְאִי עֲבִיד בֶּן חֲרִיץ וְלֹא עֲבִיד חֲרִיץ, אַיְדֵי דְּקָטִין קַיְמָא אַשְּׂפָתָא וְקָפְצָא. וְכַמָּה בֵּין חֲרִיץ לְבֵין בֶּן חֲרִיץ, טֶפַח: