ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ט
הַשּׁוֹלֵחַ בְּנוֹ. קָטָן אֵצֶל הַחֶנְוָנִי וּבְיָדוֹ פֻּנְדְּיוֹן שֶׁהֵם שְׁנֵי אִסָּרִין, לְהָבִיא לוֹ בְּאִסָּר שֶׁמֶן וְאִסָּר אֶחָד יִתֵּן לוֹ, וְכֵן עָשָׂה, וְשָׁבַר הַתִּינוֹק אֶת הַצְּלוֹחִית וְנִשְׁפַּךְ הַשֶּׁמֶן וְאִבֵּד אֶת הָאִסָּר שֶׁנָּתַן לוֹ הַחֶנְוָנִי: חֶנְוָנִי חַיָּב. בַּשֶּׁמֶן וּבַצְּלוֹחִית וּבָאִסָּר. דְּלֹא שָׁלַח הָאָב אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן אֶל הַחֶנְוָנִי אֶלָּא לְאוֹדוּעֵי לֵיהּ שֶׁהוּא צָרִיךְ לַשֶּׁמֶן, לֹא שֶׁיִּשְׁלַח הַשֶּׁמֶן עַל יָדוֹ. וּבַגְּמָרָא פָּרֵיךְ, אַמַּאי חַיָּב הַחֶנְוָנִי עַל הַצְּלוֹחִית, אֲבֵדָה מִדַּעַת הִיא. שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ שְׁלָחָהּ בְּיַד בְּנוֹ. וּמְשָׁנֵי, כְּגוֹן שֶׁנְּטָלָהּ חֶנְוָנִי לָמֹד בָּהּ שֶׁמֶן לַאֲחֵרִים, הִלְכָּךְ נַעֲשֶׂה גַּזְלָן עֲלֵיהּ וְקָמָה לֵיהּ בִּרְשׁוּתֵיהּ עַד דִּמְהַדֵּר לָהּ לְמָרָהּ, וְאַף עַל גַּב דְּאַהַדְרָהּ לַתִּינוֹק לֹא מִפְטַר מִנַּהּ:
רַבִּי יְהוּדָה פּוֹטֵר שֶׁעַל מְנָת כֵּן שְׁלָחוֹ. כִּי הֵיכִי דְּלִשְׁדַר לֵיהּ חֶנְוָנִי בְּיַד בְּנוֹ:
שֶׁהוּא פָטוּר. מִדְּמֵי צְלוֹחִית. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: