ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה ג
הַמּוֹכֵר אֶת הַחֲמוֹר מָכַר אֶת הַסְּיָח. בְּנוֹ שֶׁל חֲמוֹר. וּבַגְּמָרָא מוֹקֵי לָהּ כְּגוֹן שֶׁאָמַר לוֹ חֲמוֹר מֵנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ. דַּחֲלֵב הָאָתוֹן לְמַאי מַהֲנֵי, אֶלָּא וַדַּאי הִיא וּבְנָהּ קָאָמַר לֵיהּ. וְסֵיפָא דְּאָמַר פָּרָה מֵנִיקָה אֲנִי מוֹכֵר לְךָ לֹא קָנָה אֶת בְּנָהּ, דְּפָרָה לַחֲלָבָהּ עוֹמֶדֶת, וּפָרָה וַחֲלָבָהּ קָאָמַר לֵיהּ:
מָכַר אַשְׁפָּה. מָקוֹם גָּבוֹהַּ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר, אוֹ עָמֹק שְׁלֹשָׁה טְפָחִים אוֹ יוֹתֵר, שֶׁרָגִיל לְהָנִיחַ שָׁם זֶבֶל בְּהֵמוֹתָיו:
מָכַר בּוֹר מָכַר מֵימָיו. מַתְנִיתִין יְחִידָאָה הִיא, וּפְלִיגֵי רַבָּנָן עֲלָהּ וְאָמְרֵי מָכַר בּוֹר לֹא מָכַר מֵימָיו. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים:
הַלּוֹקֵחַ פֵּרוֹת שׁוֹבָךְ. מַה שֶּׁיָּלְדוּ הַיּוֹנִים כָּל הַשָּׁנָה:
מַפְרִיחַ. הַלּוֹקֵחַ:
בְּרֵכָה רִאשׁוֹנָה. וְיַנִּיחֶנָּה לַמּוֹכֵר. וְכָל שְׁנֵי וְלָדוֹת קְרוּיִין בְּרֵכָה. וּמַנִּיחָן עִם אִמָּם כְּדֵי לִהְיוֹת לְצַוְתָּא לְאִמָּם שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ:
פֵּרוֹת כַּוֶּרֶת. דְּבוֹרִים הַנּוֹלָדִים מִן הַכַּוֶּרֶת זֹאת הַשָּׁנָה. נוֹטֵל הַלּוֹקֵחַ שְׁלֹשָׁה נְחִילִים, שְׁלֹשָׁה חֲבוּרוֹת מִוְּלָדוֹת הַדְּבוֹרִים הָרִאשׁוֹנִים הַיּוֹצְאִים מִן הַכַּוֶּרֶת, וּמַכְנִיסָן לְתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת שֶׁלּוֹ. שֶׁהָרִאשׁוֹנִים הֵם חֲשׁוּבִים, וְאַחֲרוֹן אַחֲרוֹן גָּרוּעַ. וּמִשָּׁם וָאֵילַךְ מְסָרֵס, כְּלוֹמַר נוֹטֵל אַחַת וּמַנִּיחַ אַחַת לַמּוֹכֵר, כְּדֵי שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִתְחַבְּרוּ עִם הָאָבוֹת כְּדֵי שֶׁתִּתְיַשֵּׁב הַכַּוֶּרֶת. וְכֵן לְעוֹלָם:
חַלּוֹת דְּבַשׁ. הַדְּבַשׁ עִם הַשַּׁעֲוָה יַחַד מְעֹרָבִים עָשׂוּי חַלּוֹת חַלּוֹת:
מַנִּיחַ שְׁתֵּי חַלּוֹת. שֶׁמִּתְפַּרְנְסִים הַדְּבוֹרִים מֵהֶם כָּל יְמוֹת הַגְּשָׁמִים:
גְּרוֹפִיּוֹת. עֲנָפִים. וְחוֹזֵר וְצוֹמֵחַ: