ברטנורא על משנה בבא בתרא· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ז
מָכַר בָּתִּים. וְכָל שֶׁכֵּן חֲצֵרוֹת שֶׁהֵן עִקַּר הָעִיר:
בֵּית הַשְּׁלָחִין. גִּנּוֹת וּפַרְדֵּסִין הַשַּׁיָּכִין לָעִיר:
אֲבָל לֹא הַמִּטַּלְטְלִין. מָאנֵי תַּשְׁמִישְׁתָּא, כְּגוֹן מַפְתֵּחַ וָקֶלֶת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן. וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא מָכַר חִטֵּי וּשְׂעָרֵי:
הֲרֵי כֻלָּן מְכוּרִים. אֲפִלּוּ עֲבָדִים וּבְהֵמוֹת דְּמִטַּלְטְלֵי דְּנַיְדֵי נִינְהוּ. וְכָל שֶׁכֵּן חִטֵּי וּשְׂעָרֵי דַּהֲווּ מִטַּלְטְלֵי דְּלֹא נַיְדֵי:
הַסַּנְטֵר. הָעֶבֶד הַמְמֻנֶּה לִשְׁמֹר הָעִיר. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: