ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יז · משנה ה
עֲלִיָּה טְהוֹרָה. מִמַּה נַּפְשָׁךְ, אִם הַקֶּבֶר בְּתוֹךְ הַבַּיִת, הַבַּיִת טָמֵא וְהָעֲלִיָּה טְהוֹרָה. וְאִם הַקֶּבֶר תַּחַת אַסְקֻפַּת פֶּתַח הַבַּיִת, טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לַבַּיִת וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. אֲבָל כְּשֶׁאֵין פֶּתַח הָעֲלִיָּה מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פֶּתַח הַבַּיִת, חָיְשִׁינַן דִּלְמָא קָאֵי קֶבֶר תַּחַת הַכֹּתֶל מְכֻוָּן כְּנֶגֶד פִּתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה, וּבוֹקַעַת הַטֻּמְאָה עַד שֶׁמַּגַּעַת לְפִתְחָהּ שֶׁל עֲלִיָּה, וְנִכְנֶסֶת לָעֲלִיָּה דֶּרֶךְ הַפֶּתַח:
וַעֲפַר חוּצָה לָאָרֶץ. כְּלוֹמַר אוֹ עֲפַר חוּץ לָאָרֶץ. דְּאֶרֶץ הָעַמִּים וּבֵית הַפְּרָס תַּרְוַיְהוּ מְטַמּוּ בְמַגָּע וּבְמַשָּׂא:
שֶׁבָּא בְיָרָק. כְּגוֹן אֲגֻדָּה שֶׁל יָרָק שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קְלָחִים הַרְבֵּה שֶׁנֶּעֶקְרוּ בְגוּשֵׁיהֶן, וּבְכָל קֶלַח בִּפְנֵי עַצְמוֹ לֵיכָּא עָפָר כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין שֶׁהוּא שִׁעוּר הַגּוּשׁ לְטַמֵּא:
חוֹתַם הַמַּרְצוּפִין. אַמְתָּחוֹת שֶׁל עוֹר כְּעֵין שַׂקִּין שֶׁהוֹלְכֵי דְרָכִים נוֹתְנִים כְּלֵיהֶם בְּתוֹכָם וְחוֹתְמִים עֲלֵיהֶם בְּחוֹתָם שֶׁל טִיט:
כִּסְאָה וּכְסָאתַיִם חוֹתָמוֹת. שֶׁל טִיט. וְהַאי עֻבְדָּא מַיְתֵי רַבִּי יְהוּדָה לְסַיּוֹעֵי לְרַבָּנָן דְּלִסְאָה וְסָאתַיִם מֵעָפָר שֶׁבָּא מִחוּצָה לָאָרֶץ לֹא חָשְׁשׁוּ, הוֹאִיל וְלֹא הָיָה בְחוֹתָם אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ כְּחוֹתַם הַמַּרְצוּפִין. וַהֲלָכָה כַּחֲכָמִים: