ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יג · משנה א
הָעוֹשֶׂה מָאוֹר. חַלּוֹן הֶעָשׂוּי לְאוֹרָה:
בַּתְּחִלָּה. מִשּׁוּם דְּבָעֵי לְמִתְנָא סֵיפָא שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר תָּנָא רֵישָׁא בִתְחִלָּה:
מַקְדֵּחַ גָּדוֹל שֶׁל לִשְׁכָּה. הוּא כְפוּנְדְיוֹן הָאִטַּלְקִי וּכְסֶלַע נֵרוֹנִית וְיֶשְׁנוֹ כִמְלֹא נֶקֶב שֶׁל עוֹל. אִם יֵשׁ בַּחַלּוֹן כַּשִּׁעוּר הַזֶּה, מֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְצַד אַחֵר:
שְׁיָרֵי הַמָּאוֹר. אִם נִשְׁאַר מִן הַחַלּוֹן שֶׁלֹּא נִסְתַּם:
חֲרָרוּהוּ מַיִם. שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה הַחוֹר עַל יְדֵי אָדָם אֶלָּא עַל יְדֵי מְרוּצַת הַמַּיִם:
אוֹ שְׁרָצִים. כְּגוֹן הַחֹלֶד וְהָעַכְבָּר:
אוֹ שֶׁאֲכָלַתּוּ מַלַּחַת. שֶׁהָאָרֶץ מְלֵחָה וּמִתְבַּקַּעַת מֵאֵלֶיהָ:
מְלֹא אֶגְרוֹף. אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל בֶּן אֲבַטִּיחַ. אָדָם גָּדוֹל שֶׁהָיָה הָאֶגְרוֹף שֶׁלּוֹ כְרֹאשׁ גָּדוֹל שֶׁל כָּל אָדָם:
חָשַׁב עָלָיו לְתַשְׁמִישׁ. חַלּוֹן שֶׁחֲרָרוּהוּ מַיִם אוֹ שְׁרָצִים, שֶׁחִשֵּׁב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ וּלְהַנִּיחַ שָׁם חֲפָצָיו:
לְמָאוֹר. לְהַכְנִיס אוֹרָה:
הַסְּרִיגוֹת. מְחִצָּה כְמִין סְבָכָה מְסֹרֶגֶת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל אוֹצָרוֹת:
וְהָרְפָפוֹת. מְחִצָּה מְסֹרֶגֶת שֶׁעוֹשִׂים בַּחַלּוֹנוֹת שֶׁל בָּתֵּי הַקַּיִץ שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם לְהִתְקָרֵר:
מִצְטָרְפוֹת כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ. אֲוִיר שֶׁבֵּין הַסְּרִיגוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בְּמָקוֹם אֶחָד כִּמְלֹא מַקְדֵּחַ מִצְטָרְפִין בֵּין כֻּלָּם לְכִמְלֹא מַקְדֵּחַ:
לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה. לָאו אַפְּלוּגְתָּא דְבֵית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל קָאֵי, אֶלָּא אַשִּׁעוּרִים דְּרֵישָׁא קָאֵי. וְהָכִי קָאָמַר, מְלֹא מַקְדֵּחַ וּמְלֹא אֶגְרוֹף וּפוֹתֵחַ טֶפַח דַּאֲמַרַן, כָּל הַשִּׁעוּרִין הַלָּלוּ בֵּין לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבַּיִת בֵּין לְהוֹצִיא אֶת הַטֻּמְאָה מִן הַבַּיִת. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן פָּלֵיג, וְסָבַר בֵּין לְהָבִיא בֵּין לְהוֹצִיא כֻּלָּן שִׁעוּרָן בְּפוֹתֵחַ טֶפַח, וְלֵית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁעוּר שֶׁל מְלֹא מַקְדֵּחַ וּמְלֹא אֶגְרוֹף כְּלָל. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: