ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יב · משנה א
נֶסֶר שֶׁהוּא נָתוּן עַל פִּי תַנּוּר חָדָשׁ. שֶׁלֹּא הֻסַּק, דְּלֹא מְקַבֵּל טֻמְאָה. וּבְתַנּוּר הָעוֹמֵד בֶּחָצֵר אוֹ בַגִּנָּה אַיְרֵי:
בְּפוֹתֵחַ טֶפַח. שֶׁהַנֶּסֶר רָחָב וְיוֹצֵא חוּץ לַתַּנּוּר טֶפַח סָבִיב מִכָּל צְדָדָיו:
שֶׁעַל גַּבָּיו. שֶׁעַל גַּבֵּי הַנֶּסֶר:
טְהוֹרִים. דְּכֵיוָן שֶׁהַתַּנּוּר טָהוֹר, נִצּוֹלִים הַכֵּלִים. וְכֵן אִם טֻמְאָה עַל גַּבֵּי הַנֶּסֶר וְכֵלִים תַּחַת הַנֶּסֶר:
וּבְיָשָׁן. כְּגוֹן שֶׁהֻסַּק הַתַּנּוּר דִּמְקַבֵּל טֻמְאָה:
טָמֵא. הַתַּנּוּר. שֶׁאֵין הַנֶּסֶר מַצִּילוֹ. וְכָל שֶׁכֵּן כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַנֶּסֶר וְשֶׁעַל הַנֶּסֶר. וְטַעֲמָא דְמַתְנִיתִין, דְּכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַמֵּא אֲבָל לֹא לְטַהֵר, הִלְכָּךְ חָדָשׁ דְּלָאו כְּלִי הוּא מַצִּיל, יָשָׁן דִּכְלִי הוּא אֵינוֹ מַצִּיל:
וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַהֵר. דַּוְקָא בְתַנּוּר. אֲבָל בְּכֵלִים מוֹדֶה דִּטְמֵאִין. וְהָכִי אִיתָא בַּתּוֹסֶפְתָּא:
נָתוּן עַל שְׁנֵי תַנּוּרִים. רֹאשׁ הַנֶּסֶר עַל תַּנּוּר זֶה וְרֹאשׁוֹ הַשֵּׁנִי עַל תַּנּוּר אַחֵר וְטֻמְאָה בֵּין שְׁנֵי הַתַּנּוּרִים. וּבְתַנּוּרִים יְשָׁנִים אַיְרֵי. וְאָזְדוּ רַבָּנָן לְטַעֲמַיְהוּ וְרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי לְטַעֲמֵיהּ. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי: