ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק יא · משנה ג
סָגוֹס. בֶּגֶד צֶמֶר עָב מְאֹד:
וְכֹפֶת. קוֹרָה עָבָה. אַף עַל פִּי שֶׁגֹּבַהּ עָבְיָן יוֹתֵר מִטֶּפַח:
אֵינָן מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה. אִם נְתָנָן בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק שֶׁבְּתִקְרַת הָאַכְסַדְרָה, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ תַּחְתֵּיהֶן חָלָל טֶפַח:
קְפוּלִין. כְּמוֹ טַלִּית מְקֻפֶּלֶת. בְּגָדִים הַרְבֵּה מְקֻפָּלִים זוֹ עַל זוֹ:
עַד שֶׁתִּהְיֶה הָעֶלְיוֹנָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבְּגָדִים נְתוּנִים תַּחְתֶּיהָ הָעֶלְיוֹנָה מְבִיאָה אֶת הַטֻּמְאָה, הוֹאִיל וּגְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח:
הָיָה אָדָם נָתוּן שָׁם. בָּאָרֶץ כְּנֶגֶד הַסֶּדֶק:
חָלוּל. חֲלַל הַגּוּף נֶחֱשָׁב חָלָל אַף עַל פִּי שֶׁבְּנֵי מֵעָיו לְתוֹכוֹ: