ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה יב
בִּזְמַן שֶׁהִיא כֶלִי. הֵיכָא דְעוֹמֶדֶת בָּאֲוִיר אֵין שַׁיָּךְ לְהַזְכִּיר מְחֻלְחֶלֶת, וּמִשּׁוּם הָכִי לֹא תָנָא הָכָא אוֹ אֲפוּצָה כִּדְתָנֵי לְעֵיל, דְּאֵין שַׁיָּךְ אֲפוּצָה אֶלָּא בִּמְחֻלְחֶלֶת:
אוֹ מַחֲזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה כְּדִבְרֵי חֲכָמִים. דִּפְלִיגֵי אַתַּנָּא קַמָּא וְסָבְרֵי דְּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה, כְּנִפְחֲתָה וְנִתְבַּטְּלָה מִתּוֹרַת כְּלִי דָמְיָא, וּמַצֶּלֶת אַתַּחְתֶּיהָ וְאַתּוֹכָהּ וְעַל גַּבָּהּ:
כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. דִּינָהּ כְּנִפְחֲתָה וְאֵינָהּ גְּבוֹהָה וּפִיהָ לַחוּץ דִּתְנַן לְעֵיל:
הָיְתָה גְבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח. הַךְ נַמִּי דִּינָהּ כְּדִין כַּוֶּרֶת שֶׁפִּיהָ לַחוּץ וּפְחוּתָה וּפְקוּקָה וּגְבוֹהָה טֶפַח דִּתְנַן לְעֵיל: