ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה ז
בִּזְמַן שֶׁהִיא כְלִי מְחֻלְחָלֶת. בְּחִנָּם נָקַט מְחֻלְחֶלֶת, דְּלֹא מַהֲנֵי מְחֻלְחֶלֶת אֶלָּא בְּפִיהָ לַחוּץ לְעִנְיַן הוֹצָאַת טֻמְאָה מִתּוֹכָהּ לַבַּיִת, וְהָכָא דְּפִיהָ לִפְנִים הֲרֵי יוֹצְאָה דֶּרֶךְ פִּיהָ. אֶלָּא אַיְדֵי דְתָנָא רֵישָׁא מְחֻלְחֶלֶת בַּהֲדֵי כְלִי נַקְטֵיהּ נַמִּי הָכָא:
כְּנֶגְדּוֹ עַד הַתְּהוֹם טָמֵא. וְהַשְּׁאָר טָהוֹר. וּבְשֶׁאֵינָהּ גְּבוֹהָה מִן הָאָרֶץ טֶפַח אַיְרֵי:
בְּתוֹכָהּ אוֹ בַבַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טְמֵאִים. מִשּׁוּם דְּפִיהָ לִפְנִים. אֲבָל לְעֵיל דְּפִיהָ לַחוּץ קָתָנֵי טֻמְאָה בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת וְהַשְּׁאָר טָהוֹר: