ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ט · משנה א
כַּוֶּרֶת. שֶׁיֵּשׁ לָהּ שׁוּלַיִם, וּמַחְזֶקֶת אַרְבָּעִים סְאָה בְּלַח שֶׁהֵן כּוֹרַיִם בְּיָבֵשׁ שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, וּמֻטָּה עַל צִדָּהּ בְּתוֹךְ הַפֶּתַח וּמִקְצָתָהּ בַּחוּץ וּמִקְצָתָהּ בַּבַּיִת:
וּפִיהָ לַחוּץ. וְשׁוּלֶיהָ לִפְנִים:
כַּזַּיִת מִן הַמֵּת נָתוּן תַּחְתֶּיהָ. מִבַּחוּץ:
כֹּל שֶׁהוּא כְנֶגֶד הַזַּיִת. אִם הַזַּיִת תַּחְתֶּיהָ וְכֵלִים עַל גַּבָּהּ כְּנֶגְדּוֹ, אוֹ הַזַּיִת עַל גַּבָּהּ וְכֵלִים תַּחְתֶּיהָ כְנֶגְדּוֹ:
תַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ טָמֵא. אֲבָל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ טָהוֹר. דְּאַף עַל פִּי שֶׁהַכַּוֶּרֶת מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ, אֵינָהּ מַצֶּלֶת עַל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ כְּנֶגֶד הַזַּיִת שֶׁל טֻמְאָה. דְּעַל מַה שֶּׁבְּתוֹכָהּ דִּין הוּא שֶׁתַּצִּיל, דַּאֲפִלּוּ מֻנַּחַת בְּאֹהֶל הַמֵּת מַצֶּלֶת בְּצָמִיד פָּתִיל, כֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ מְקַבֶּלֶת טֻמְאָה, אֲבָל מַה שֶּׁתַּחְתֶּיהָ וְשֶׁעַל גַּבָּהּ אֵינָהּ מַצֶּלֶת כֵּיוָן דִּכְלִי הִיא, כְּדִתְנַן לְעֵיל פֶּרֶק ו' אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂים אֹהָלִים לְטַמֵּא אֲבָל לֹא לְטַהֵר:
וְכֹל שֶׁאֵינוֹ כְנֶגֶד הַזַּיִת תּוֹכָהּ וְהַבַּיִת טָהוֹר. הָכִי קָאָמַר, כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְגַבָּהּ שֶׁאֵינָן כְּנֶגֶד הַזַּיִת שֶׁל טֻמְאָה, וְתוֹכָהּ כְּלוֹמַר כֵּלִים שֶׁבְּתוֹכָהּ וַאֲפִלּוּ הֵן כְּנֶגֶד הַזַּיִת, וְכֵלִים נַמִּי שֶׁבַּבַּיִת, הַכֹּל טָהוֹר:
בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת. אִם הַכַּזַּיִת בַּבַּיִת אֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, אֲבָל הַכֵּלִים שֶׁבְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת טְהוֹרִים, דְּפִיהָ לַחוּץ:
בְּתוֹכָהּ הַכֹּל טָמֵא. אִם הַכַּזַּיִת בְּתוֹךְ הַכַּוֶּרֶת, הַכֹּל טָמֵא. דִּבְכַוֶּרֶת שֶׁהִיא נְקוּבָה מִן הַדְּפָנוֹת בְּפוֹתֵחַ טֶפַח עָסְקִינַן, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר לְקַמָּן [מִשְׁנָה ג'], אֶלָּא שֶׁהַנְּקָבִים פְּקוּקִים בְּקַשׁ וְאֵין הַסְּתִימָה מְהֻדֶּקֶת, וְדֶרֶךְ הַנְּקָבִים יוֹצְאָה הַטֻּמְאָה לַבַּיִת כֵּיוָן דְּלֹא מִהַדְּקֵי, וַאֲפִלּוּ כֵּלִים שֶׁתַּחְתֶּיהָ וְשֶׁעַל גַּבָּהּ מִבַּחוּץ טְמֵאִים, דְּכֵיוָן שֶׁהַזַּיִת בְּתוֹכָהּ רוֹאִין אוֹתָהּ כְּאִלּוּ הִיא מְלֵאָה טֻמְאָה, וְאֵין כְּלִי מַצִּיל עַל מַה שֶּׁתַּחְתָּיו וְעַל גַּבָּיו. אֲבָל כְּשֶׁהַטֻּמְאָה בַּבַּיִת, אֲמַרַן לְעֵיל דְּאֵין טָמֵא אֶלָּא הַבַּיִת, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה נִכְנֶסֶת בַּכַּוֶּרֶת דֶּרֶךְ נְקָבִים אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן פּוֹתֵחַ טֶפַח, הוֹאִיל וְהֵן פְּקוּקִים, וְדֶרֶךְ פִּיהָ אֵינָהּ נִכְנֶסֶת שֶׁהֲרֵי פִּיהָ לַחוּץ: