ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ז · משנה א
הַטֻּמְאָה. שֶׁעַל גַּבָּהּ. שֶׁעַל גַּבֵּי הַכֹּתֶל:
טְמֵאוֹת. שֶׁהַכֹּתֶל מְשַׁמֵּשׁ לָהֶן, וְרָאשֵׁי קוֹרוֹת הָעֲלִיָּה תְּחוּבוֹת בַּכֹּתֶל וְהַכֹּתֶל גָּבוֹהַּ וְהָוֵי מְחִצָּה לְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁזּוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְדַוְקָא כְּשֶׁמְּקוֹם הַטֻּמְאָה טֶפַח עַל טֶפַח, דְּנֶחְשָׁב כָּל הַכֹּתֶל כְּקֶבֶר סָתוּם וּמֵבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לְכָל הָעֲלִיּוֹת, אֲבָל אֵין שָׁם טֶפַח עַל טֶפַח, בּוֹקַעַת כְּנֶגְדָּהּ, וְהַצְּדָדִים טְהוֹרִים. וְאֵין הַכֹּתֶל נִדּוֹן מֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה כֵּיוָן דַּאֲפִלּוּ סֶדֶק לֵיכָּא לְצַד הָעֲלִיּוֹת:
עֲלִיָּה אַחַת בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵי בָתִּים. [שֶׁכֹּתֶל זֶה מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי הַבָּתִּים] וַעֲלִיָּה בְּנוּיָה עַל גַּבֵּי שְׁנֵיהֶם:
הִיא טְמֵאָה. עֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַכֹּתֶל הַהוּא מַגִּיעַ עַד הַמַּעֲזִיבָה וְהַטֻּמְאָה בּוֹקַעַת בָּהּ:
וְכָל הָעֲלִיּוֹת שֶׁעַל גַּבָּהּ טְהוֹרוֹת. דְּמַעֲזִיבָה שֶׁעָלֶיהָ חוֹצֶצֶת:
כֹּתֶל הַשּׁוּנִית. כֹּתֶל הַבָּנוּי בְּמָקוֹם שֶׁהַיָּם מַגִּיעַ שָׁם בְּעֵת שֶׁהוֹלֵךְ וְסוֹעֵר:
טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה. אִם יֵשׁ טֻמְאָה תַחְתָּיו אֵין הַכֹּתֶל הַהוּא מְטַמֵּא כָּל סְבִיבָיו, לְפִי שֶׁאֵין שָׁם חֲלַל טֶפַח:
נֶפֶשׁ אֲטוּמָה. צִיּוּן שֶׁבּוֹנִים עַל הַקֶּבֶר, וְהוּא אָטוּם שֶׁבָּנוּי עַל הַטֻּמְאָה עַצְמָהּ וְאֵין הַמֵּת קָבוּר בְּאָרוֹן כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה בוֹ חֲלַל טֶפַח:
כְּקֶבֶר סָתוּם. דִּמְטַמֵּא כָל סְבִיבָיו בְּמַגָּע:
סָמַךְ לָהּ סֻכּוֹת. אַנֶּפֶשׁ אֲטוּמָה דִּלְעֵיל קָאֵי, דְּאָמְרִינַן הַנּוֹגֵעַ בָּהּ מִן הַצְּדָדִים טָהוֹר, וְאִם עָשָׂה לְצִיּוּן זֶה הָאָטוּם סֻכּוֹת כְּעֵין מַשְׁקוֹף, הַסֻּכָּה הַזּוֹ טְמֵאָה, לְפִי שֶׁהִיא דוֹמָה לְאֹהֶל הַמֵּת:
וְרַבִּי יְהוּדָה מְטַהֵר. כֵּיוָן שֶׁהִיא מִן הַצְּדָדִים. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה: