ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ה · משנה א
תַּנּוּר שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹךְ הַבַּיִת וְעֵינוֹ קְמוּרָה. נֶקֶב הֶעָשׂוּי בַּתַּנּוּר שֶׁהֶעָשָׁן יוֹצֵא מִמֶּנּוּ מֻנָּח חוּץ לַבַּיִת:
וְהֶאֱהִילוּ עָלָיו נוֹשְׂאֵי הַמֵּת. כְּשֶׁהָיוּ נוֹשְׂאִים אֶת הַמֵּת לְקָבְרוֹ הֶאֱהִיל הַמֵּת עַל הָעַיִן:
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הַכֹּל טָמֵא. קָסָבְרֵי טֻמְאָה נִכְנֶסֶת לַתַּנּוּר דֶּרֶךְ עֵינוֹ וְיוֹצְאָה דֶרֶךְ פִּיהָ לַבַּיִת:
הַתַּנּוּר טָמֵא וְהַבַּיִת טָהוֹר. הַתַּנּוּר שֶׁהֶאֱהִיל הַמֵּת עַל מִקְצָתוֹ טָמֵא, וְהַבַּיִת טָהוֹר, שֶׁאֵין הַטֻּמְאָה יוֹצְאָה דֶרֶךְ פִּיהָ:
רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר אַף הַתַּנּוּר טָהוֹר. דְּכֵיוָן דְּלֹא הֶאֱהִיל עַל הַתַּנּוּר אֶלָּא עַל הָעַיִן הַיּוֹצֵא מִמֶּנּוּ, אֵין הַתַּנּוּר טָמֵא. וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל: