ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ג
הָיָה. הַמִּגְדָּל עוֹמֵד כֻּלּוֹ בְּתוֹךְ הַבַּיִת, אֶלָּא שֶׁפֶּתַח הַתֵּבָה לַחוּץ:
טֻמְאָה בְתוֹכָהּ הַבַּיִת טָהוֹר. דְּמִשּׁוּם מַאי אִיכָּא לְטַמּוֹיֵהּ, הָא טֻמְאָה לֵיכָּא, דְּיֵשׁ בָּהּ פּוֹתֵחַ טֶפַח וְלָאו טְמוּנָה הִיא, וּמִשּׁוּם יְצִיאָה שֶׁל טֻמְאָה נַמִּי לֹא מִטַּמְּיָא, דְּהָא אֵין יְצִיאָתָהּ לִפְנִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת:
טֻמְאָה בַבַּיִת מַה שֶּׁבְּתוֹכוֹ טָהוֹר. שֶׁאֵין דֶּרֶךְ טֻמְאָה לִכָּנֵס שָׁם:
מוּכְנִי. גַּלְגַּל הֶעָשׂוּי לַמִּגְדָּל לְהוֹלִיכוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם:
מְשׁוּכָה לַאֲחוֹרָיו. מְרֻחֶקֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמִּגְדָּל לְצַד הַבַּיִת. שֶׁהַמִּגְדָּל עוֹמֵד עַל הַפֶּתַח וְהַמּוּכְנִי מְשׁוּכָה מֵאַחֲרָיו לְצַד הַבַּיִת בִּפְנִים, וְטֻמְאָה שָׁם בְּתוֹךְ הַמּוּכְנִי כְּנֶגֶד קוֹרוֹת הַבַּיִת. אַף עַל פִּי שֶׁהַבַּיִת מַאֲהִיל עָלָיו:
הַבַּיִת טָהוֹר. דְּנֶחֱשָׁב מוּכְנִי כַּמִּגְדָּל, וַהֲרֵי הַמִּגְדָּל עוֹמֵד בַּפֶּתַח וְנִפְתָּח לַחוּץ. וּשְׁלֹשָׁה אֶצְבָּעוֹת דְּנָקַט, לְמַעוֹטֵי אִם הָיְתָה מְשׁוּכָה טְפֵי מִשָּׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת, דְּלֹא הֲוֵי כַמִּגְדָּל, דְּאֵין דֶּרֶךְ לְהַרְחִיק הַמּוּכְנִי מִן הַמִּגְדָּל כֻּלֵּי הַאי:
בִּזְמַן שֶׁיֶּשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח. דַּחֲלַל הַמּוּכְנִי שֶׁהַטֻּמְאָה בּוֹ פּוֹתֵחַ טֶפַח, שֶׁלֹּא תְהֵא טֻמְאָה רְצוּצָה דְבוֹקַעַת וְעוֹלָה:
וְאֵינָהּ יוֹצְאָה. שֶׁאֵין הַמּוּכְנִי נִשְׁמֶטֶת לְגַמְרֵי מִן הַמִּגְדָּל:
וְהַמִּגְדָּל בָּא בְמִדָּה. שֶׁמַּחֲזִיק אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ. שֶׁכְּשֶׁהוּא בְמִדָּה זוֹ אֵינוֹ מְקַבֵּל טֻמְאָה, וְחוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. אֲבָל בְּפָחוֹת מִמִּדָּה זוֹ, הָוֵי כִשְׁאָר כֵּלִים הַמְקַבְּלִים טֻמְאָה, וְאֵינוֹ חוֹצֵץ בִּפְנֵי הַטֻּמְאָה. וְכָל מִגְדָּל דִּתְנִינַן בְּפִרְקִין, בְּמִגְדָּל הַבָּא בְמִדָּה מַיְרֵי: