ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ג · משנה ב
מְלֹא תַרְוָד רָקָב. דְַּאֲמַרַן לְעֵיל בְּרֵישׁ פֶּרֶק ב' שֶׁהוּא מְטַמֵּא בְאֹהֶל:
שֶׁנִּתְפַּזֵּר לְתוֹךְ הַבַּיִת. וְנִתְעָרֵב בּוֹ עָפָר כָּל שֶׁהוּא:
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. דְּסָבַר סוֹפוֹ כִּתְחִלָּתוֹ, מַה תְּחִלָּתוֹ אִם נִקְבַּר הַמֵּת בְּתַכְרִיכִים אוֹ בְאָרוֹן שֶׁל עֵץ, אֵין לוֹ רָקָב, דְּבָעִינַן שֶׁלֹּא יִהְיֶה דָבָר נִגְלָל עִמּוֹ, אַף סוֹפוֹ לְאַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה רָקָב אִם נִתְעָרֵב עִמּוֹ דָּבָר אַחֵר אֵינוֹ מְטַמֵּא. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן:
אִם מִתְכַּבֶּסֶת הַכְּסוּת וְיוֹצֵא מִמֶּנָּה רְבִיעִית דָּם. וְכֵיצַד מְשַׁעֲרִין אוֹתָהּ, מֵבִיא מַיִם בְּמִדָּה וּמְכַבְּסָהּ בָּהֶן, וּמֵבִיא מַיִם אֲחֵרִים כְּמִדָּתָן וְנוֹתֵן בָּהֶן רְבִיעִית דָּם, אִם הָיָה מַרְאֵיהֶן שָׁוֶה הֲרֵי זוֹ טְמֵאָה, וְאִם לָאו טְהוֹרָה: