ברטנורא על משנה אהלות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ב · משנה ז
שֶׁנִּדַּקְדְּקוּ. שֶׁנִּשְׁחֲקוּ. לְשׁוֹן וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק (שמות ל):
רַבִּי שִׁמְעוֹן מְטַהֵר. מִכָּל טֻמְאָה. וְאֵינָם מְטַמְּאִין לֹא בְמַגָּע וְלֹא בְמַשָּׂא וְלֹא בְאֹהֶל:
וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. בִּשְׁלָשְׁתָּן, דְּהָא אִיכָּא רֹבַע:
אֵבָר מִן הַחַי שֶׁנֶּחֱלַק לִשְׁנַיִם טָהוֹר. וַאֲפִלּוּ חָזַר וְחִבְּרוֹ. דְּאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר:
נִטַּל חֲצָאִים. שֶׁנִּטַּל מִן הַחַי לַחֲצָאִים וְלֹא נִטַּל מִמֶּנּוּ אֵבָר שָׁלֵם כְּאֶחָד, דְּלֹא הֲוָה בֵּיהּ שִׁעוּרָא מֵעוֹלָם. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי: