ברטנורא על משנה אבות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה כ
עַל נְיָר חָדָשׁ. שֶׁהוּא מִתְקַיֵּם. כָּךְ גִּרְסַת הַיַּלְדוּת אֵינָהּ מִשְׁתַּכַּחַת:
עֲנָבִים קֵהוֹת. שֶׁלֹּא נִתְבַּשְּׁלוּ כָּל צָרְכָּן וּמַקְהוֹת אֶת הַשִּׁינַיִם. כָּךְ חָכְמַת הַיֶּלֶד לֹא נִתְיַשְּׁבָה כָּל צָרְכָּהּ וְאֵין דְּבָרָיו מִתְקַבְּלִים וּמִתְיַשְּׁבִים עַל הַלֵּב:
יַיִן מִגִּתּוֹ. שֶׁשְּׁמָרָיו מְעֹרָבִים בְּתוֹכוֹ. כָּךְ חָכְמַת הַיֶּלֶד תַּעֲרֹבֶת סְפֵקוֹת יֵשׁ בָּהּ:
רַבִּי אוֹמֵר אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן. רַבִּי פָּלֵיג אַדְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה, וְאָמַר כִּי כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יַיִן יָשָׁן כָּךְ יֵשׁ יֶלֶד שֶׁטַּעֲמוֹ כְּטַעַם זְקֵנִים, וְיֵשׁ זְקֵנִים פְּחוּתִים בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה מִן הַיְלָדִים: