ברטנורא על משנה אבות· רבנו עובדיה מברטנורא [הרע"ב]
פרק ד · משנה ח
אַל תְּהִי דָּן יְחִידִי. אַף עַל פִּי שֶׁיָּחִיד מֻמְחֶה יָכוֹל לָדוּן, מִדַּרְכֵי הַחֲסִידוּת הוּא שֶׁאֲפִלּוּ מֻמְחֶה לֹא יְהִי דָּן יְחִידִי. וְדַוְקָא כְּשֶׁלֹּא קִבְּלוּהוּ בַּעֲלֵי הַדִּין עֲלֵיהֶם לְדִין, אֲבָל קִבְּלוּהוּ בַּעֲלֵי הַדִּין עֲלֵיהֶם, דָּן יְחִידִי וַאֲפִלּוּ מִדֶּרֶךְ חֲסִידוּת:
שֶׁאֵין דָּן יְחִידִי אֶלָּא אֶחָד. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ:
וְאַל תֹּאמַר. לַחֲבֵרֶיךָ הַחוֹלְקִים עָלֶיךָ קַבְּלוּ דַּעְתִּי שֶׁאֲנִי מֻמְחֶה וּבְלֹא הַצֵּרוּף שֶׁלָּכֶם הָיִיתִי יָכוֹל לָדוּן:
שֶׁהֵן רַשָּׁאִין וְלֹא אַתָּה. הוֹאִיל וְצֵרַפְתָּ אוֹתָם עִמְּךָ רָאוּי שֶׁיִּפָּסֵק הַדִּין עַל פִּי הָרַבִּים: