חלק א - מאמרים · פרק ח - מעלת המקדים תפלה
לְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם קֹדֶם שֶׁיֶּחֱלֶה שֶׁלֹּא יֶחֱלֶה, שֶׁאִלְמָלֵא חָלָה כְּבָר, אוֹמְרִים לוֹ: הָבֵא זְכוּת וְהִפָּטֵר. (שבת לב)
א - תועלת הקדמת התפלה לכל דבר, והסכנה להפך.
בְּמִדְרַשׁ רַבָּה (פ' ברכה פ' יא): אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: עֶשֶׂר מִתּוֹת כְּתוּבוֹת עָלָיו עַל מֹשֶׁה וְכוּ', וְדָבָר זֶה הָיָה קַל בְּעֵינָיו שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁאָמַר: יִשְׂרָאֵל חָטְאוּ חַטָּאוֹת גְּדוֹלוֹת כַּמָּה פְעָמִים, וְכֵיוָן שֶׁבִּקַּשְׁתִּי עֲלֵיהֶם רַחֲמִים, מִיָּד קִבֵּל מִמֶּנִּי וְכוּ', אֲנִי שֶׁלֹּא חָטָאתִי מִנְּעוּרַי, לֹא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל עַצְמִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנִּי. וְכֵיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁקַּל הַדָּבָר בְּעֵינָיו שֶׁל מֹשֶׁה, וְאֵינוֹ עוֹמֵד בִּתְפִלָּה מִיָּד - קָפַץ עָלָיו וְנִשְׁבַּע בִּשְׁמוֹ הַגָּדוֹל שֶׁלֹּא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ, יב): "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ וְגוֹ'", וְאֵין לָכֵן אֶלָּא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א' ג, יד): "וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי". עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
רוֹאִים מִכָּאן, עַד כַּמָּה צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזְדָּרֵז וּלְבַקֵּשׁ רַחֲמִים וּלְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא לִדְחוֹת הַתְּפִלָּה לְדָבָר אַחֲרוֹן, שֶׁקֹּדֶם כֹּל הוֹלֵךְ לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, וְאַחַר כָּל הַהִשְׁתַּדְּלֻיּוֹת, בָּא גַּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל. אֶלָּא הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹת עַל כָּל צָרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא, הוּא לַחֲטֹף הַתְּרוּפָה הַבְּדוּקָה - הַתְּפִלָּה, וְאַחַר כָּךְ לְהִתְעַסֵּק בַּדְּבָרִים הָאֲחֵרִים. כִּי מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ, וּבְוַדַּאי לֹא דָחָה הַתְּפִלָּה בִּגְלַל עֲסָקִים אֲחֵרִים, דִּבְרֵי רְשׁוּת, רַק עָסַק בְּדִבְרֵי תוֹרָה, וּבְכָל זֹאת קָפַץ עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְנִשְׁבַּע. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים לֹא הֶכְרֵחִיִּים, וְדוֹחִים הַתְּפִלָּה, שֶׁחַס וְחָלִילָה מְאַבְּדִּים אָנוּ הַזְּכוּת שֶׁל תְּפִלָּה, וְלֹא תוֹעִיל אַחַר כָּךְ שׁוּב, כַּמּוּבָא בְּיַלְקוּט (תהלים קלז) עַל הַפָּסוּק "עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ", שֶׁעָנָה יִרְמְיָה וְאָמַר לָהֶם: מֵעִיד אֲנִי עָלַי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שֶׁאִלּוּ בְּכִיתֶם בְּכִיָּה אַחַת עַד שֶׁאַתֶּם בְּצִיּוֹן - לֹא גְלִיתֶם. שֶׁהַכַּוָּנָה - כִּי אָז, כְּשֶׁהִתְרָה בָהֶם שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲרִיב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הִתְפַּלְּלוּ, וְלָכֵן אֵחֲרוּ אֶת הַמּוֹעֵד.
מִכָּאן, כַּמָּה יֵשׁ לְהִזָּהֵר לֹא לְהִתְעַצֵּל מִלְּהִתְפַּלֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וְתָמִיד יַרְבֶּה לְבַקֵּשׁ מֵה', אַף שֶׁנִּרְאֶה שֶׁרָחוֹק הַרְבֵּה מִסַּכָּנַת הַצָּרָה וְהַחֹלִי. אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁהִתְחִילָה הַצָּרָה, אוֹ שֶׁצְּפוּיָה לָבוֹא אֵלָיו, אַף שֶׁעֶצֶם הַסַּכָּנָה עֲדַיִן רְחוֹקָה, יַתְחִיל בִּתְפִלָּה. וְלֹא יִחְיֶה אָדָם בְּבִטָּחוֹן לוֹמַר: כְּשֶׁאֶצְטָרֵךְ לַדָּבָר בִּזְמַנּוֹ, אָז אֶתְפַּלֵּל עָלָיו. אֶלָּא, יִזְדָרֵז עַל כָּל דָּבָר אֲפִלּוּ שָׁנִים הַרְבֵּה קֹדֶם, כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כָּאן שֶׁהִקְפִּיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל מֹשֶׁה שֶׁדָּחָה אֶת הַתְּפִלָּה, וְהָיָה בָּטוּחַ שֶׁיֵּשׁ עוֹד זְמַן לְהִתְפַּלֵּל. וּרְאֵה, שֶׁלֹּא בָטַח מֹשֶׁה עַל מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וְצִדְקוּתוֹ, אֶלָּא בָטַח בַּה' שֶׁיְּקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ. וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרָשׁ: אֲנִי שֶׁלֹּא חָטָאתִי מִנְּעוּרַי, לֹא כָּל שֶׁכֵּן כְּשֶׁאֶתְפַּלֵּל עַל עַצְמִי שֶׁיְּקַבֵּל מִמֶּנִּי. כְּלוֹמַר, שֶׁבָּטַח בַּה' שֶׁיְּקַבֵּל תְּפִלָּתוֹ, וּבְכָל זֹאת הִקְפִּיד עָלָיו הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל שֶׁדָּחָה זֶה לִזְמַן מְאֻחָר, וְלֹא הִפְצִיר כְּבָר בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן כְּשֶׁצָּפָה אֶת הַגְּזֵרָה.
ב - המקדים תפלה, הרי הוא נזון ממתנת חנם, ואינו כאוכל עולמו בחייו.
הַמִּתְחַנֵּן לְבוֹרְאוֹ וּמְבַקֵּשׁ כְּעָנִי בַּפֶּתַח, הֲרֵי מְקַבֵּל מֵאוֹצָר שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם, וּמַה שֶּׁיֶּהֱנֶה בָּעוֹלָם הַזֶה, אֵין מְנַכִּין לוֹ מִשְּׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא.
וְכָתַב בְּסֵפֶר "אוֹר יְחֶזְקֵאל", זֶה לְשׁוֹנוֹ: עִנְיָן נוֹסָף מָצִינוּ בַּתְּפִלָּה - אִיתָא (אבות ג, טז): הַכֹּל נָתוּן בְּעֵרָבוֹן. כֹּל אֲשֶׁר נוֹטֵל אָדָם מִן הַבְּרִיאָה, אַל יַעֲלֶה בְּדַעְתּוֹ שֶׁמְּקַבֵּל זֹאת חִנָּם, אֶלָּא הַכֹּל נָתוּן בְּמַשְׁכּוֹן, וְהוּא וּבָנָיו מְשֻׁעְבָּדִים לִפְרִיעַת הַמַּשְׁכּוֹן. וְלָכֵן אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שֶׁכֹּל הָאוֹכֵל בְּלֹא בְרָכָה, הֲרֵי הוּא גַּזְלָן (ברכות לה.), מִפְּנֵי שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה שַׁיָּךְ רַק לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְרַק עַל יְדֵי הַבְּרָכָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַתִּירוֹ בַּאֲכִילָה, מִשּׁוּם שֶׁבַּבְּרָכָה מַכִּיר וּמַרְגִּישׁ שֶׁאֵין הַדְּבָרִים שֶׁלּוֹ, אֶלָּא שֶׁל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הֵם, וְעַל יְדֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וְיָדוּעַ וּמְפֻרְסָם הוּא, וּכְבָר הֶאֱרַכְנוּ בְעִנְיָן זֶה כַּמָּה וְכַמָּה פְעָמִים, שֶׁיִּתָּכֵן וְאָדָם מְנַצֵּל אֶת שְׂכַר מְעַט מִצְוֹתָיו וּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים בְּהִשְׁתַּמְּשׁוֹ בַּהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְכַאֲשֶׁר יָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא, יַגִּיעַ רֵיק וְנָקִי מִכָּל מִצְוֹתָיו.
הָעֵצָה הַיְחִידָה לָזֶה - כַּאֲשֶׁר יָבִין וְיֵדַע מַהוּתָהּ שֶׁל הַתְּפִלָּה, שֶׁבָּהּ עוֹמֵד כְּעָנִי בַּפֶּתַח, וּמְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּתֵּן לוֹ כָּל מַה שֶּׁבְּחֶפְצוֹ, וּמַכִּיר שֶׁאֵין מַשִּׂיג בְּכוֹחוֹ מְאוּמָה, אֶלָּא הַכֹּל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא - אֲזַי יִתָּכֵן וְיֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לֶהֱנוֹת מֵהֲנָאוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא יְנַכּוּ לוֹ מִשְּׂכַר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה, וְיוּכַל לָבוֹא לָעוֹלָם הַבָּא וּמַעֲשָׂיו וּמִצְוֹתָיו יִהְיוּ שְׁלֵמִים. וְזֶה לֹא רַק בְּעִנְיְנֵי הַגּוּף, אֶלָּא אַף בְּעִנְיְנֵי הַנֶּפֶשׁ. כִּי לְלֹא סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג מְאוּמָה. וְהַתְּפִלָּה פּוֹעֶלֶת, שֶׁכָּל מַה שֶּׁמְּקַבֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה, יִהְיֶה בְּגֶדֶר מַתָּנָה. וְהַיְנוּ, רַק כְּשֶׁהַתְּפִלָּה הִיא אֲמִתִּית, בְּגֶדֶר בַּקָּשָׁה מֵאֵת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְכִדְאִיתָא בְּאָבוֹת (ב): אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם. וְתַחֲנוּנִים, פֵּרוּשָׁהּ בַּקָּשַׁת מַתָּנוֹת מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.
וְאִיתָא בַּחֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, פָּרָשַׁת כִּי תִשָּׂא (שמות רבה מה): בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה מֹשֶׁה לַמָּרוֹם, הֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹצָר גָּדוֹל, שָׁאַל מֹשֶׁה: אוֹצָר זֶה לְמִי? אָמַר לוֹ: אוֹצָר זֶה שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם. וּכְשֶׁשָּׁאַל מֹשֶׁה, בִּקֵּשׁ בִּזְכוּת כַּמָּה דְבָרִים וְלֹא נָתְנוּ לוֹ, אָמַר: אֵינִי מְבַקֵּשׁ אֶלָּא מֵאוֹצָר הַגָּדוֹל שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם. כֵּן צְרִיכָה לִהְיוֹת גֶּדֶר תְּפִלָּתוֹ שֶׁל אָדָם - לַעֲמֹד וּלְבַקֵּשׁ תַּחֲנוּנִים מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּהַיְנוּ, מֵאוֹצָר שֶׁל מַתְּנַת חִנָּם. וְכַאֲשֶׁר יְבַקֵּשׁ מֵאוֹצָר זֶה, יֵשׁ תִּקְוָה שֶׁיִּזְכֶּה לְקַבֵּל מֵאֵת הָאוֹצָר חִנָּם. וַאֲזַי, כָּל הֲנָאוֹתָיו שֶׁיְּקַבֵּל בָּעוֹלָם הַזֶּה - יְקַבֵּל בְּחִנָּם, וּמִמֵּילָא לֹא יְנַכּוּ לוֹ מִשְּׂכַר מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר עָשָׂה. אַךְ, רֵאשִׁית כָּל, חַיָּב וְחַיָּב לְהַשְׁרִישׁ בְּקִרְבּוֹ אֶת הַהַכָּרָה שֶׁהַכֹּל מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וַאֲזַי יוּכַל לְבַקֵּשׁ מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַתְּנַת חִנָּם.
ג - התפלה גורמת להמשכת השפע, ומבטח לו שיהיה השפע לטובה, ולא בחינת עשר שמור לבעליו לרעתו.
בְּסֵפֶר "מִשְׁנַת אַהֲרֹן" לְר' אַהֲרֹן קוֹטְלֵר זַצַ"ל, מְבָאֵר כֹּחַ וּמַעֲלַת הַתְּפִלָּה, א- שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁעֲוֹנוֹתָיו מְעַכְּבִים מִלֵּירֵד הַשֶּׁפַע אֵלָיו - עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה יוֹרֵד הַשֶּׁפַע. ב- מֻבְטָח לוֹ שֶׁהַשֶּׁפַע לוֹ יַזִּיקֵנוּ, בִּבְחִינַת 'עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ', וְרַק יִהְיֶה לוֹ הַשֶּׁפַע לִבְרָכָה וְטוֹבָה. וְזֶה דַּוְקָא שֶׁהַשֶּׁפַע בָּא עַל יְדֵי תְפִלָּה, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּלֹא תְפִלָּה - אוֹ שֶּׁלֹּא יִזְכֶּה לְשֶׁפַע מִפְּאַת עֲוֹנוֹתָיו, אוֹ אֲפִלּוּ יִזְכֶּה לוֹ, לֹא מֻבְטָח שֶׁלֹּא יַזִּיקֵנוּ הַשֶּׁפַע. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:
"עוֹלָם חֶסֶד יִבָּנֶה" (תהלים פט, ג) - רְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהֵטִיב לִבְרִיּוֹתָיו בְּלִי תַכְלִית וּבְלִי שׁוּם הַגְבָּלָה, אַךְ הָעֲוֹנוֹת מוֹנְעִים אֶת הָאָדָם מִלְּקַבֵּל הַטּוֹב, כִּמְפֹרָשׁ בִּקְרָא (ירמיה ה, כה): "וְחַטֹּאםתֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם". כִּי רְצוֹן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָרִיק בְּרָכָה עַד בְּלִי דַי, וּמִזֶּה כָּל יַעֲדֵי הַטּוֹב שֶׁבַּתּוֹרָה. וּבְכָל חֵטְא שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא, מִלְּבַד עֶצֶם הַקִּלְקוּל וְהַפְּגָם בְּנֶפֶשׁ הַחוֹטֵא וּבְכָל הָעוֹלָמוֹת, הוּא גוֹרֵם צַעַר לְמַעְלָה בָּזֶה שֶׁהוּא מוֹנֵעַ מֵעַצְמוֹ אֶת הַטּוֹב, שֶׁזֶּהוּ נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, [אַךְ הַמְּנִיעָה הֶכְרֵחִית לְפִי מַצָּבוֹ, שֶׁגַּם הָעֳנָשִׁים מֻכְרָחִים]. וְיֵשׁ גַּם שֶׁהַטּוֹבָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַשְׁפִּיעַ עָלָיו, נֶהְפֶּכֶת אֶצְלוֹ לְרָעָה, וּכְדֻגְמַת עֹשֶׁר הַשָּׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ; אִם מִתְגָּאֶה בְּעָשְׁרוֹ אוֹ מִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא, אוֹ בּוֹעֵט מֵרוֹב טוֹבָה, כָּאָמוּר (דברים לב, טו): "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט". וְהַתְּפִלָּה מַכְשֶׁרֶת אֶת הָאָדָם שֶׁיּוּכַל לְקַבֵּל הַטּוֹבָה וְשֶׁתִּהְיֶה טוֹבָה, אֲמִתִּית וְנִצְחִית. דְּמִלְּבַד הִתְעוֹרְרוּת מִדַּת הָרַחֲמִים עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, הִנֵּה הַמִּתְפַּלֵּל נַעֲשֶׂה מֻכְשָׁר לְקַבֵּל הַטּוֹבָה, וְהַיְנוּ, שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ כְּפִי רְצוֹן הַמַּשְׁפִּיעַ, יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, לְתַכְלִית הַטּוֹב. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.
ד - המקדים תפלה - אלא שעוסק בהשתדלות לא תתקלקל אמונתו בכך
סַכָּנַת "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" כְּבָר מְפֻרְסֶמֶת בַּתּוֹרָה, שֶׁכֵּן זֶה הָעוֹסֵק בְּהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָתוֹ וּלְעִסְקוֹ מְסֻכָּן הוּא מְאֹד שֶׁיִּפֹּל מֵאֱמוּנָתוֹ וְיָחוּשׁ שֶׁבְּכֹחוֹ וּבִגְבוּרָתוֹ הִצְלִיחַ, הָעֵצָה לְכָךְ לְהַקְדִּים תְּפִלָּה וּלְהַשְׁרִישׁ בְּעַצְמוֹ שֶׁכָּל הַצְלָחָתוֹ תְּלוּיָה אַךְ וְרַק בִּגְזֵרַת שָׁמַיִם. וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בָּרַמְחַ"ל בְּסִפְרוֹ "דֶּרֶךְ ה'", וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: מַה שֶּׁיַּקְדִּים הָאָדָם וְיִתְקָרֵב וְיַעֲמֹד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וּמִמֶּנּוּ יִשְׁאַל צְרָכָיו, וְעָלָיו יַשְׁלִיךְ יְהָבוֹ, וְהַתְּפִלָּה הִיא אֶצְלוֹ רֵאשִׁית וְעִקַּר הַהִשְׁתַּדְּלוּת, וְלֹא הַמַּעֲשֶׂה הַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּפֹעַל - יִזְכֶּה שֶׁגַּם כַּאֲשֶׁר יַמְשִׁיךְ בְּדַרְכֵי הַהִשְׁתַּדְּלוּת, לֹא יִקְרֶה שֶׁיִּסְתַּבֵּךְ וְיִשְׁתַּקֵּעַ בְּגוּפָנִיּוּת וְחָמְרִיּוּת, כֵּיוָן שֶׁכְּבָר הִקְדִּים וְתָלָה הַכֹּל בּוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלֹא תִהְיֶה יְרִידָתוֹ יְרִידָה רַבָּה. עַד כָּאן.
ה - גם אם לא נתקבלה תפלתו להורדת השפע - רוח גדול יש לו בתפלתו.
עַל פִּי הַנִּזְכַּר לְעֵיל, מְבָאֵר ר' אַהֲרֹן קוֹטְלֵר זַצַ"ל דָּבָר נִפְלָא; דְּמֵאַחַר שֶׁעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה הָאָדָם רָאוּי לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע, וְשֶׁיִּהְיֶה הַשֶּׁפַע לְטוֹבָתוֹ, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל - אִם אֵינוֹ מְקַבְּלוֹ, וְלֹא יוֹרֵד הַשֶּׁפַע אֵלָיו - מְנַכִּים לוֹ מֵחוֹבוֹתָיו וְגוֹבִים בְּזֶה חוֹבוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁלֹּא מִתְפַּלֵּל, וְאֵינוֹ רָאוּי לְשֶׁפַע מִפְּאַת עֲוֹנוֹתָיו - אֵין מְנִיעַת הַשֶּׁפַע נֶחְשָׁב לוֹ לִגְבִיַּת חוֹבוֹ, דְּדַי לוֹ שֶׁאֵין מְקַבֵּל שֶׁפַע שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת לְרָעָתוֹ, וְזֶה עֶצֶם טוֹבָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל, הֲרֵי מֻבְטָח לוֹ שֶׁפַע, וְגַם מֻבְטָח לוֹ שֶׁפַע לְטוֹבָתוֹ. וְלָכֵן, אִם בְּכָל זֹאת אֵין מְקַבְּלוֹ, הֲרֵי שֶׁנִּגְבָה בְּזֶה חוֹבוֹ. וְאִם כֵּן, מִמַּה נַּפְשָׁךְ כְּדַאי לְהִתְפַּלֵּל, אוֹ מִפְּאַת שֶׁיְּקַבֵּל הַשֶּׁפַע וְיִהְיֶה לְטוֹבָתוֹ, אוֹ אֲפִלּוּ לֹא יְקַבְּלוֹ, הֲרֵי מְנַכִּים לוֹ מֵחוֹבוֹ. וְזֶה לְשׁוֹנוֹ (בספרו "משנת אהרן"):
וְכֵיוָן דִּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא לְהֵטִיב, וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה הָאָדָם רָאוּי וּמֻכְשָׁר לְקַבָּלַת הַטּוֹב - מִמֵּילָא הוּא מַשִּׂיג תָּמִיד אֶת הַטּוֹב עַל יְדֵי תְפִלָּתוֹ, וְאַף אִם לֹא קִבֵּל בְּפֹעַל אֶת הַטּוֹב שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ, דַּהֲרֵי אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים קיח.), דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ - עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגָלְתָּהּ. וּפָשׁוּט דְּהוּא ... מַה שֶּׁמַּחֲסִירִין לוֹ מִתְּחִלָּה [אוֹ צַעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵאֵיזֶה דָּבָר שֶׁחָסֵר לוֹ], הוּא בִּכְלַל גְּבִיַּת חוֹבָתוֹ בְּטוֹבָתוֹ. וְהִנֵּה, מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְקַבֵּל טוֹבָה מִצַּד דְּאֵינָהּ טוֹבָה אֶצְלוֹ, כְּגוֹן, אִם יִתְּנוּ לוֹ עֲשִׁירוּת, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בַּמָּמוֹן לְחֵטְא, אוֹ אִם יִזְכֶּה לְכָבוֹד - יָבוֹא לִידֵי גַאֲוָה. מְנִיעַת הַטּוֹבָה - הַמָּמוֹן אוֹ הַכָּבוֹד - מֵאָדָם כָּזֶה, אֵינָהּ בִּכְלַל גְּבִיַּת חוֹבָתוֹ. דְּמַאי גְבִיָּה יֵשׁ כָּאן, הֲרֵי לֹא נָטְלוּ מִמֶּנּוּ כְּלוּם, אַדְרַבָּה, שְׁמָרוּהוּ בָזֶה שֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ הַטּוֹבָה, דְּהֶעְדֵּר הַטּוֹבָה הִיא לְטוֹבָתוֹ. מַה שֶּׁאֵין כֵּן אִם הָאָדָם רָאוּי לְקַבָּלַת הַטּוֹב - וְעַל יְדֵי הַתְּפִלָּה נַעֲשֶׂה הָאָדָם רָאוּי לְכָךְ, וּכְמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר - אָז אִם אֵין נוֹתְנִים הַטּוֹבָה הָרְאוּיָה לוֹ, יֵשׁ בָּזֶה גְּבִיַּת חוֹבָתוֹ. וְהוּא רֶוַח גָּדוֹל לָאָדָם, דְּיָדוּעַ דְּעַל יְדֵי צַעַר מֻעָט מְנַכִּים מִמֶּנּוּ עֳנָשִׁים נוֹרָאִים, רַחֲמָנָא לִצְלָן. נִמְצָא, דְּמִכָּל מָקוֹם הִשִּׂיג הַטּוֹבָה עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה, גַּם כְּשֶׁלֹּא נָתְנוּ לוֹ בְּפֹעַל אֶת הַטּוֹב שֶׁהוּא רָאוּי לוֹ.
ו - המקדים תפלה לצרה - גם אם יארע לו נס - אין מנכין לו מזכיותיו.
כָּתַב בְּסֵפֶר "מַעֲלוֹת הַתְּפִלָּה", שֶׁהֱיוֹת וְחֹק חָקַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלוּם [בְּתוֹרַת "אָדָם" וְשֶׁלֹּא יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו] אֶלָּא עַל יְדֵי תְפִלָּה. אִם כֵּן, הַתְּפִלָּה נֶחֱשֶׁבֶת לִכְלָל מִכְּלָלֵי הַטֶּבַע, שֶׁכָּךְ הִטְבִּיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּטֶבַע הַבְּרִיאָה. אִם כֵּן, הַמִּתְפַּלֵּל, 'טִבְעִי' שֶׁיִּקְרֶה לוֹ נֵס, וּמִמֵּילָא עַל יְשׁוּעָה בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵין מְנַכִּין. אוּלָם, אִם לֹא הִקְדִּים תְּפִלָּה, הֲרֵי שֶׁהַנֵּס לֹא גֶדֶר 'טֶבַע', אֶלָּא נֵס גְּרֵידָא, וּמְנַכִּין לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו.
וְהַדְּבָרִים מְבֹאָרִים בַּמַּהַרְשָׁ"א (קידושין כט:), שֶׁהָיָה שֵׁד אֶחָד מַזִּיק בַּיְשִׁיבָה, וְלֹא יָכְלוּ לִכָּנֵס שָׁם בְּנֵי הַיְשִׁיבָה, שֶׁהָיָה מַזִּיקָם. וּכְשֶׁבָּא רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב לָעִיר, צִוָּה אַבַּיֵּי שֶׁאַף אֶחָד לֹא יִתֵּן לוֹ מָקוֹם לָלוּן בְּבֵיתוֹ, וְיִצְטָרֵךְ לָלוּן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, וּבִזְכוּת צִדְקוּתוֹ יַכְרִית רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב אֶת הַמַּזִּיק, וִיאַבְּדוֹ מִן הָעוֹלָם, וְכֵן הָיָה. וְהִקְשָׁה הַמַּהְרְשָׁ"א - אֵיךְ דָּחָה אַבַּיֵּי אֶת רִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב לִמְקוֹם סַכָּנָה? וַהֲלֹא, אֲפִלּוּ אִם יֶאֱרַע לוֹ נֵס - יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו? וְתֵרֵץ - שֶׁאַבַּיֵּי יָדַע שֶׁרִבִּי אָחָא בַּר יַעֲקֹב יַהֲרֹג הַמַּזִּיק עַל יְדֵי תְפִלָּה, וְכֵיוָן שֶׁיַּקְדִּים תְּפִלָּה - אֵין זֶה נֵס, וְלֹא יְנַכּוּ לוֹ מִזְּכֻיּוֹתָיו, כַּמְבֹאָר לְעֵיל.
ז - המקדים תפלה סכויו גדול לבטל הגזרה מאשר כשמתפלל לאחר הגזרה
וְעוֹד תּוֹעֶלֶת הַקְדָּמַת הַתְּפִלָּה לְצָרָה - שֶׁמִּתְקַבֶּלֶת יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְאַחַר הַצָּרָה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא: לְעוֹלָם יִתְפַּלֵּל אָדָם עַד שֶׁלֹּא חָלָה. כְּלוֹמַר, קֹדֶם שֶׁנִּהְיָה חוֹלֶה. דְּאִם כְּבָר נִהְיֶה חוֹלֶה, אוֹמְרִים לוֹ: הָכָא זְכוּת וְהִפָּטֵר. וְהוּא פָּשׁוּט - אָדָם שֶׁמֵּבִין שֶׁאֵין טֶבַע בַּבְּרִיאָה, וְהָאָדָם מְעֻתָּד לְכָל מִינֵי מַחֲלוֹת וּמְאוֹרָעוֹת, וְאֵין בִּטָּחוֹן בַּחַיִּים כְּלָל בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע, וּמִתְפַּלֵּל תָּמִיד קֹדֶם הַצָּרָה שֶׁלֹּא תָבוֹא, בִּזְכוּת זֶה עוֹצֵר הַגְּזֵרוֹת מִלָּבוֹא עָלָיו. אוּלָם, אַחַר שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְזֵרָה עָלָיו, וּבְלֵית בְּרֵירָה הוּא מִתְפַּלֵּל - וַדַּאי שֶׁקָּשֶׁה לְבַטְּלָהּ אִם לֹא בְּהִתְאַמְּצוּת יוֹתֵר גְּדוֹלָה.
וּבִכְלָל זֶה הוּא שֶׁיִּתְפַּלֵּל אָדָם עַל יְמֵי הַזִּקְנָה שֶׁלֹּא יֻשְׁלַךְ. וְזֶה לְשׁוֹן הַמִּדְרַשׁ תַּנְחוּמָא: זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לב, ו): "עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא", מַהוּ "לְעֵת מְצֹא"? - אָמַר רִבִּי אַבָּא: לְעֵת מְצוֹא הַזִּקְנָה, צָרִיךְ אָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זִקְנָתוֹ שֶׁתְּהֵא עֵינָיו רוֹאוֹת וּפִיו אוֹכֵל וְרַגְלָיו מְהַלְּכוֹת. שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם יַזְקִין, הַכֹּל מִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ. וְעוֹד שָׁם: זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (איוב לו, יט): "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ לֹא בְצָר וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ" - אָמַר ר"א: לֹא תְהֵא בֹסֶר בִּשְׁעַת הָרְוָחָה, שֶׁלֹּא לְהִתְפַּלֵּל וְכוּ', וְלֹא תֹאמַר אֲנִי בְּרֶוַח, מָה אֲנִי מִתְפַּלֵּל, וּכְשֶׁתַּגִּיעַ לְךָ צָרָה תָּבֹא וְתִתְפַּלֵּל, אֶלָּא - עַד שֶׁלֹּא תָבֹא לְךָ הַצָּרָה, הֱוֵי מַקְדִּים וּמִתְפַּלֵּל. מַהוּ "וְכֹל מַאֲמַצֵּי כֹחַ"? - אָמַר ר"י, שֶׁכָּךְ הָיוּ עוֹשִׂין הַצַּדִּיקִים מַאֲמַצֵּי כֹחַ הַגְּבוּרָה. תֵּדַע, שֶׁהֲרֵי יַעֲקֹב אָבִינוּ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה בִּנְיָמִין אֶצְלוֹ, וְהִקְדִּים לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מג, יד): "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים". עוֹד שָׁם בְּרַשִּׁ"י: וּמִדְרָשׁוֹ - מִי שֶׁאָמַר לָעוֹלָם דַּי, יֹאמַר לְצָרוֹתַי וְכוּ'.