ברוך שאמר· רבי ברוך תאומים-פרנקל
ברכות
דף יג.
שם בגמרא מצות צריכות כונה עכ"ל וכ' רש"י ז"ל ותקשה לרבא כו' עכ"ל וק"ל דילמא שאני הכא דכתיב שמע. ותדע דאל"כ תקשה דרבא אדרבא דאמר כאן בעמוד ב' הלכה כר"מ עי"ש אבל נראה פשוט דכונה האמורה כאן היא כונת הלב להבין מה שמוציא מפיו והנרצה במה דאמרי' מצות צריכות כונה היא שתהי' הכונה לשם מצוה והכל נכון. כתבתי זה מפני שראיתי רבים מהגדולים לא הרגישו בזה כמו בעל צדה לדרך כו' עכ"ל:
ועתה ישמע מעלתו הצעת דעתו. לפי דעתו קשה למה כתב רש"י בד"ה בקורא להגיה כו' דאפילו לקריאה לא נתכוין שהיא לתמי' בעיני התוס' כאשר יראה בד"ה בקורא להגיה הי' לרש"י לפרש בפשיטות שכיון שקרא להגיה יכול להיות שלא הי' לו כוונת הלב להבין מה שמוציא מפיו לכן תני במתניתין אם כיון לבו ועל תוס' ג"כ קשה כנ"ל. והנה ראיתי בספר צל"ח שמתרץ כן קושיית התוס'. ולפ"ד נתכוון רש"י לזה במ"ש לקריאה לא נתכוין ר"ל שלא כיון לפירוש המלות. וכמה רב גוברי' לעייל פילא כו' גם לא שת לבו לעיין בפרש"י בר"ה ד' כ"ח ע"ב שכתב ד"ה קורא להגיה אף קריאה אין כאן אלא מגמגם ע"כ הרי שעיקר סברת רש"י כיון שהי' מגמגם אין בו תורת קריאה. וכן מבואר מדברי חידושי הרשב"א בד"ה בקורא להגיה שכתב פירשו רב האי ורש"י ז"ל לפי שצריך לכוון מיהא לקריאה כו' דר"ל כוונה זו כנתכווין שומע לשמוע כו' שאינה כוונה גמורה כו' יעוי"ש. אבל לא מטעם העדר כוונת הלב. ובספר טורי אבן מפרש ג"כ שכוונת הגמרא בתירוץ בקורא להגיה היינו ולא הי' כוונת הלב והוא כנצב לריב עם הקדמונים ז"ל שנטו מפירוש זה:
ומה שמקשה מעלתו מאי קאמר הגמ' ש"מ. בקושי' זו האריכו כבר הקדמונים ז"ל ויעיין מה שמתרץ בחידושי הרשב"א. והרמב"ן במלחמות בפ"ג דר"ה מיאן בכל התירוצים והעלה שמזה הוכיח האלפסי דהלכה דמצות צריכות כונה. ולכן בעינן בפסוק ראשון של שמע כונה שהוא עיקר הקר"ש ורבא שאמר הלכה כר"מ סובר ג"כ דמצות צריכות כונה ופלפולו של רבא עם אביי בר"ה ד' הנ"ל הוא רק אליבא דרבה. ובטורי אבן אחרי שמביא בקיצור דברי הרמב"ן כתב בזה"ל ואני תמה מה ענין זה לזה דהכונה דהתם קרא לה שם כונת הלב. והיינו שיכוין וידע ויבין הדברים שמוציא מפיו. ודבר זה תלוי בכונת הלב: