פרק ק · אות ט
ט וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף וגו' וְאַתֶּם חֲשַׁבְתֶּם עָלַי רָעָה וגו' וְעַתָּה אַל תִּירָאוּ וגו' וַיְדַבֵּר עַל לִבָּם (בראשית נ, יט כא), וְכִי יֵשׁ לְךָ אָדָם שֶׁמְדַבֵּר עַל הַלֵּב, אֶלָּא דְבָרִים שֶׁהֵן מְנַחֲמִין אֶת הַלֵּב, אָמַר לָהֶם נִמְשַׁלְתֶּם כַּעֲפַר הָאָרֶץ, מָה עֲפַר הָאָרֶץ מִי יָכוֹל לְסַיֵּף אֶת עֲפַר הָאָרֶץ. נִמְשַׁלְתֶּם כְּחַיַּת הַשָּׂדֶה, וּמִי יָכוֹל לְסַיֵּף אֶת חַיַּת הַשָּׂדֶה. נִמְשַׁלְתֶּם כַּכּוֹכָבִים, מִי יָכוֹל לְסַיֵּף אֶת הַכּוֹכָבִים. עֲשָׂרָה כּוֹכָבִים בִּקְשׁוּ לְאַבֵּד כּוֹכָב אֶחָד וְלֹא יָכְלוּ לוֹ, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים מָה אֲנִי יָכוֹל לְשַׁנּוֹת סִדְרוֹ שֶׁל עוֹלָם מִפְּנֵי שֶׁהֵם כְּנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר שָׁעוֹת בַּיּוֹם וּכְנֶגֶד שְׁנֵים עָשָׂר מַזָּלוֹת בָּרָקִיעַ. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי אַתֶּם הַגּוּף וַאֲנִי הָרֹאשׁ (דברים לג, טז): תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף, אִין נְסִיב גּוּפָא מָה רֵישָׁא טָב, וְלֹא עוֹד אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יְרַדְתֶּם לְכָאן הָיוּ קוֹרְאִים אוֹתִי עֶבֶד וּמֵאַחַר שֶׁיְּרַדְתֶּם לְכָאן הוֹדַעְתִּי הוֹגְנוֹסִים שֶׁלִּי, אִם כֵּן אֲנִי הוֹרֵג אֶתְכֶם, אֶתְמְהָא, אִם הוֹרֵג אֲנִי אֶתְכֶם הֵם אוֹמְרִין אֵין לִשְׁמֹר אֲמָנָה עִם זֶה, עִם אֶחָיו לֹא שָׁמַר אֲמָנָה עִם מִי הוּא מְשַׁמֵּר אֲמָנָה. הֵן אוֹמְרִין לֹא הָיוּ אֶחָיו, אֶלָּא כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים רָאָה וְקָרָא אוֹתָן אֶחָיו, תֵּדַע לָךְ שֶׁהֲרֵי הוּא בַּסּוֹף הֵבִיא עֲלֵיהֶן עִלָּה וַהֲרָגָן. אָמַר מָה אֲנִי נַעֲשָׂה אַנְטִידִיקוֹס לְאַבָּא, אַבָּא מוֹלִיד וַאֲנָא קוֹבֵר, מָה אֲנִי נַעֲשָׂה אַנְטִידִיקוֹס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבָרֵךְ וַאֲנִי מְמַעֵט, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית נ, כא): וַיְנַחֵם אוֹתָם. וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר וּמַה יּוֹסֵף שֶׁדִּבֵּר דְּבָרִים רַכִּים עַל לִבָּן שֶׁל שְׁבָטִים כָּךְ נִחֲמוֹ, לִכְשֶׁיָּבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְנַחֵם אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מ, א): נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי וגו'.