פרק צט · אות ו
ו הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם (בראשית מט, א), שֶׁמִּנָּה אוֹתָן זְקֵנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, טז): אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶאֱמַר הֵאָסְפוּ, וְנֶאֱמַר הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, אֶלָּא הוֹדִיעָן שֶׁהֵן גּוֹלִין שְׁתֵּי פְּעָמִים. (בראשית מט, ג): רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, אַתָּה הוּא בְּכוֹרִי, אַתָּה הוּא דּוֹמֶה לִי, אֲנִי עָשִׂיתִי שְׁמוֹנִים שָׁנָה אֲפִלּוּ טִפַּת קֶרִי לֹא רָאִיתִי. (בראשית מט, ג): כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, אַתָּה הָיִיתָ טִפָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁלִּי. (בראשית מט, ג): יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז, שְׁלשָׁה כְּתָרִים הָיוּ בְּיָדֶךָ, הַכְּהֻנָּה וְהַמַּלְכוּת וּבְכוֹרָה, הַכְּהֻנָּה, דִּכְתִיב: יֶתֶר שְׂאֵת, וְאֵין שְׂאֵת אֶלָּא כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (ויקרא ט, כב): וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָיו. וְהַמַּלְכוּת, דִּכְתִיב: וְיֶתֶר עָז, וְאֵין עָז אֶלָא מַלְכוּת, דִּכְתִיב (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ. הַבְּכוֹרָה, דִּכְתִיב: רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, וְאִבַּדְתָּ אוֹתָן, מִי גָּרַם לָךְ, (בראשית מט, ד): פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר, וּמַהוּ נוֹטָרִיקוֹן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר פָּחַזְ"תָּ, הִשְׁלַכְתָּ עֹל מֵעַל צַוָּארֶיךָ, זָ"ע יִצְרְךָ עָלֶיךָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר פָּחַזְ"תָּ חָטָא"תָ זָנִי"תָ. רַבִּי לֵוִי אָמַר פַּחַז סַרְסֵהוּ, זַעְ"תָּ חָרַדְ"תָּ פָּרַ"ח חֵטְא מֵעָלֶיךָ. דָּבָר אַחֵר, פַּחַז, פָּסַעְ"תָּ עַל דָּת, חִלַּלְ"תָּ בְּכוֹרָתֶךָ, זָ"ר נַעֲשֵׂיתָ. כַּמַּיִם, מַהוּ כַּמַּיִם, אִם יְהֵא בְּיַד אָדָם קִיתוֹן שֶׁל מַיִם וְהוּא נִשְׁפַּךְ, אֵינוֹ מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ כְּלוּם, אֲבָל אִם הָיָה שֶׁל שֶׁמֶן אוֹ שֶׁל דְּבַשׁ מִשְׁתַּיֵּר בּוֹ, לְכָךְ אוֹמֵר: כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר. (בראשית מט, ד): כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵבֵאתָ דּוּדָאִים וְהָיְתָה אִמְךָ אוֹמֶרֶת לַאֲחוֹתָהּ (בראשית ל, טו): הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי, אַתְּ עָלִיתָ מִשְׁכָּבִי וְחִלַּלְתָּ יְצוּעִי, וּמִפְּנֵי שֶׁחִלַּלְתָּ אוֹתוֹ הֱוֵי מֵרָחוֹק עַד שֶׁיָּבוֹא משֶׁה שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה, וְיַתֵּר אוֹתְךָ וִיקָרְבֶךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן, יָצָא רְאוּבֵן וְאָזְנָיו מְקֻטָּפוֹת.