פרק צט · אות ד
ד כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שְׁנֵים עָשָׂר וגו' (בראשית מט, כח), כְּבָר כְּתִיב (בראשית מט, כח): וַיְבָרֶךְ אוֹתָם, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר (בראשית מט, כח): אִישׁ אֲשֶׁר כְּבִרְכָתוֹ בֵּרַךְ אֹתָם, אֶלָּא לְפִי שֶׁבֵּרְכָן יְהוּדָה בְּאַרְיֵה, דָּן בְּנָחָשׁ, נַפְתָּלִי בְּאַיָּלָה, בִּנְיָמִין בִּזְאֵב, חָזַר וּכְלָלָן כֻּלָּן כְּאֶחָד וַעֲשָׂאָן אֲרָיוֹת וַעֲשָׂאָן נְחָשִׁים. תֵּדַע שֶׁהוּא כֵּן (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ וְהוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ אַרְיֵה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, כב): דָּן גּוּר אַרְיֵה, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ.