פרק צח · אות טו
טו גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ (בראשית מט, יט), בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מְכַבְּשִׁין וּמְחַלְּקִין אֶת הָאָרֶץ הָיָה שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד עִמָּהֶן וְהִנִּיחוּ אֶת בְּנֵיהֶם קְטַנִּים, מִי שֶׁהִנִּיחוּהוּ בֶּן עֶשֶׂר מָצְאוּ אוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים, מִי שֶׁהִנִּיחוּהוּ בֶּן עֶשְׂרִים מָצְאוּ אוֹתוֹ בֶּן אַרְבַּע וּשְׁלשִׁים, נִזְדַּוְּגוּ לָהֶן שָׁלשׁ מִשְׁפָּחוֹת רָעוֹת (בראשית כה, טו): יְטוּר נָפִישׁ וָקֵדְמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ה, י): וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִאִים וגו'. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בִּימֵי שָׁאוּל זֶה יְהוֹשֻׁעַ, וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתוֹ שָׁאוּל, שֶׁהָיְתָה הַמַּלְכוּת שְׁאוּלָה בְּיָדוֹ, וְהָיוּ אֵלּוּ מְגַדְּלִין שֵׂעָר וְאֵלּוּ מְגַדְּלִין שֵׂעָר, הָיוּ אֵלּוּ מְגַדְּלִין שֵׂעָר עַד שֶׁיִּרְאוּ אֶת בְּנֵיהֶם, וְאֵלּוּ מְגַדְּלִין שֵׂעָר עַד שֶׁיִּרְאוּ אֶת אֲבוֹתָם, וְיִשְׁמְעֵאלִים מְגַדְּלִין שֵׂעָר, וְנָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּלִבָּם שֶׁל בָּנִים וְהָיוּ אוֹמְרִים עֲנֵנוּ ה' עֲנֵנוּ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עֲנֵנוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים א ה, כ): וַיֵּעָזְרוּ עֲלֵיהֶם וַיִּנָּתְנוּ בְיָדָם הַהַגְרִיאִים, בְּאֵיזוֹ זְכוּת, רַבִּי לֵוִי וְרַבָּנָן, רַבָּנָן אָמְרֵי מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ שֶׁאָמַר: גָּד גְּדוּד יְגוּדֶנּוּ, גַּיָּסָא אָתֵי לִמְגַיֵּס יַתְהוֹן וְאִינוּן מְגַיְסִין גַּיָּסָא. וְרַבִּי לֵוִי אָמַר מִבִּרְכָתוֹ שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יהושע כב, ח): וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לֵאמֹר בִּנְכָסִים רַבִּים וגו'.