פרק צב · אות ט
ט וַיֹּאמֶר יְהוּדָה מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי (בראשית מד, טז): בְּכֶסֶף רִאשׁוֹן, מַה נְּדַבֵּר בְּכֶסֶף שֵׁנִי, מַה נִּצְטַדָּק בַּגָּבִיעַ. מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי בְּמַעֲשֵׂה תָּמָר, מַה נְּדַבֵּר בְּבִלְהָה, וּמַה נִּצְטַדָּק בְּדִינָה. מַה נֹּאמַר לְאַבָּא שֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּיוֹסֵף, וּמַה נְּדַבֵּר בְּשִׁמְעוֹן, וּמַה נִּצְטַדָּק בְּבִנְיָמִין. אִם נֹאמַר לְךָ חָטָאנוּ, גָּלוּי וְיָדוּעַ שֶׁלֹא חָטָאנוּ, וְאִם נֹאמַר לְךָ שֶׁלֹא חָטָאנוּ (בראשית מד, טז): הָאֱלֹהִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק מָצָא בַּעַל חוֹב מָקוֹם לִגְבוֹת שְׁטָרוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּזֶה שֶׁהוּא מְמַצֶּה אֶת הֶחָבִית וּמַעֲמִידָהּ עַל שְׁמָרֶיהָ. (בראשית מד, יז): וַיֹּאמֶר חָלִילָה לִּי וגו', רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא נָעַר פּוּרְפּוּרֵיהּ, (בראשית מד, יז): הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם עֲלוּ לְשָׁלוֹם אֶל אֲבִיכֶם, אָמְרִין לֵיהּ הֲשָׁלוֹם דְּכוּלֵיהּ נִשְׁפָּה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת (תהלים קיט, קסה): שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ.