פרק פו · אות ד
ד וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף (בראשית לט, ב), הָא עִם שְׁאָר שְׁבָטִים לָאו, אָמַר רַבִּי יוּדָן לְבֶהָמִי שֶׁהָיָה לְפָנָיו שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה בְּהֵמוֹת טְעוּנוֹת יַיִן, נִכְנְסָה אַחַת מֵהֶם לַחֲנוּתוֹ שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, הִנִּיחַ אַחַת עֶשְׂרֵה וְהָלַךְ לוֹ אַחֲרֶיהָ, אָמְרוּ לוֹ מַה אַתָּה מַנִּיחַ אַחַת עֶשְׂרֵה וְהוֹלֵךְ לְךָ אַחֲרֵי הָאֶחָת, אָמַר לָהֶם, אֵלּוּ בִּרְשׁוּת הָרַבִּים הֵם וְאֵינִי חוֹשֵׁשׁ לָהֶן שֶׁמָּא יֵעָשֶׂה יַיִן נָסֶךְ. כָּךְ אֵלּוּ גְּדוֹלִים וּבִרְשׁוּת אֲבִיהֶם, אֲבָל זֶה שֶׁהוּא קָטָן וּבִרְשׁוּת עַצְמוֹ, לְפִיכָךְ וַיְהִי ה' אֶת יוֹסֵף. (בראשית לט, ב): וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ, רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר גֶּבֶר קָפוֹז, כְּמָה דְתֵימָא (שמואל ב יט, יח): וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, מָשָׁל לְדֻבָּה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בַּשּׁוּק מְקֻשֶּׁטֶת בַּאֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אָמְרוּ כָּל דְּקָפֵז לָהּ נְסֵיב בֵּיהּ מַה דַּעֲלָהּ. הָיָה שָׁם פִּקֵּחַ אֶחָד אָמַר לָהֶם אַתּוּן מִסְתַּכְּלִין אַתּוּן בַּמֶּה דַּעֲלָהּ וַאֲנָא מִסְתַּכֵּל בְּנִיבֶיהָ, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כָּל אוֹתָהּ דֻּבָּה קָפוֹז קָפֵז וְאַתְּ רַב מִדֵּין, אֶתְמְהָא.