פרק פה · אות יב
יב וַיַּכֵּר יְהוּדָה וגו' (בראשית לח, כו), רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת הוֹפִיעָה רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל, בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שֵׁם, וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, מַהוּ מִמֶּנִּי, רַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם תִּהְיוּ מְעִידִים מַה שֶּׁבַּגָּלוּי, וַאֲנִי מֵעִיד עָלָיו מַה שֶּׁבַּסֵּתֶר. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה (מלכים א ג, כז): הִיא אִמּוֹ, מִי אָמַר, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּת קוֹל צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת הִיא אִמּוֹ וַדַּאי. בְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל שְׁמוּאֵל (שמואל א יב, ג ה): הִנְנִי עֲנוּ בִי וַיֹּאמֶר עֵד ה' בָּכֶם וַיֹּאמֶר עֵד, יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה עֵד, מַהוּ אוֹמֵר בִּבְנֵי עֵלִי (שמואל א ב, יז): וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה וגו' וּכְתִיב (שמואל א יב, כב): אֲשֶׁר יִשְׁכְּבוּן אֶת הַנָּשִׁים הַצֹּבְאוֹת וגו', אֶפְשָׁר כֵּן בָּנָיו שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, אֱמֹר מֵעַתָּה עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מַשְׁהִין אֶת קִנֵּיהֶם לְשִׁילוֹ לְהִטָּהֵר וְהֵן מַשְׁהִין אוֹתָן חוּץ לְבָתֵּיהֶם לַיְלָה אֶחָד, הֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ שִׁמְּשׁוּ עִמָּהֶן. וְדִכְוָתָהּ (שמואל א ח, ג): וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע, אֶפְשָׁר בָּנָיו שֶׁל שְׁמוּאֵל הַצַּדִּיק הָיוּ עוֹשִׂין אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מַבְרַכְתָּא הָיְתָה עוֹבֶרֶת בִּבְאֵר שֶׁבַע וְהָיוּ מַנִּיחִין צָרְכֵי צִבּוּר וְעוֹסְקִין בְּצָרְכֵי עַצְמָן, וּמִכֹּחַ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה מַעֲלֶה הַכָּתוּב כְּאִלּוּ לָקְחוּ שֹׁחַד. וְדִכְוָתָהּ (בראשית לח, יד): וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, כְּדִכְתִיב לְעֵיל.