פרק פב · אות ד
ד וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים אֲנִי אֵל שַׁדַּי פְּרֵה וּרְבֵה (בראשית לה, יא), רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר הָיִיתִי אוֹמֵר רְאוּבֵן כְּבָר הוּא מִבַּחוּץ, שִׁמְעוֹן כְּבָר הוּא מִבַּחוּץ, וּבִנְיָמִין כְּבָר יָצָא מֵחֲלָצָיו וַעֲדַיִן הוּא בִּמְעֵי אִמּוֹ. חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי: גּוֹי, זֶה בִּנְיָמִין, וּקְהַל גּוֹיִם, זֶה מְנַשֶּׁה וְאֶפְרַיִם, דִּכְתִיב (בראשית מח, יט): וְזַרְעוֹ יִהְיֶה מְלֹא הַגּוֹיִם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן (בראשית לה, יא): וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ, זֶה יָרָבְעָם וְיֵהוּא. רַבָּנָן אָמְרֵי אֶפְשָׁר אַבְנֵר אָדָם צַדִּיק וְהוּא חוֹלֵק עַל מַלְכוּת בֵּית דָּוִד, אֶלָּא מִדְרַשׁ דָּרִישׁ וְהִמְלִיךְ אֶת אִישׁ בּשֶׁת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וּמְלָכִים מֵחֲלָצֶיךָ יֵצֵאוּ, זֶה שָׁאוּל וְאִישׁ בּשֶׁת. וּמָה רָאוּ לְקָרֵב וּלְרַחֵק בְּפִלֶגֶּשׁ בַּגִּבְעָה, אֶלָּא מִקְרָא קָרְאוּ וְרִחֲקוּ אוֹתוֹ מִקְרָא קָרְאוּ וְקֵרְבוּ אוֹתָם מִיָּד. מִקְרָא קָרְאוּ וְרִחֲקוּ (בראשית לה, ה): אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי, מִקְרָא קָרְאוּ וְקֵרְבוּ, גּוֹי וּקְהַל גּוֹיִם יִהְיֶה מִמֶּךָּ.