פרק פ · אות יב
יב וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי (בראשית לד, ל), רַבָּנָן אָמְרֵי צְלוּלָה הָיְתָה הֶחָבִית וַעֲכַרְתֶּם אוֹתָהּ, מָסֹרֶת הִיא בִּידֵי הַכְּנַעֲנִים שֶׁהֵן עֲתִידִין לִפֹּל בְּיָדִי, אֶלָּא שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה בְּשִׁשִּׁים רִבּוֹא. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עֲכוּרָה הָיְתָה הֶחָבִית וְצִלַּלְנוּ אוֹתָהּ. (בראשית לד, לא): וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה, אָמְרוּ מָה הֵם נוֹהֲגִים בָּנוּ כִּבְנֵי אָדָם שֶׁל הֶפְקֵר, מִי גָרַם (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה.