פרק פ · אות ו
ו וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב (בראשית לד, ה), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי יא, יב): וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ. (בראשית לד, ז): וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם, אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אָמַר אַרְבַּע מִקְרָאוֹת אֵין לָהֶם הֶכְרֵעַ, וְאֵלּוּ הֵן: (בראשית ד, ז): שְׂאֵת, (בראשית מט, ז): אָרוּר, (דברים לא, טז): וְקָם, (שמות כה, לד): מְשֻׁקָּדִים. רַבִּי תַּנְחוּמָא מוֹסִיף הָדָא: וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם, אוֹ: כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים. וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה, אֲפִלּוּ בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ וְגִדְּרוּ עַצְמָן מִן הָעֲרָיוֹת.