פרק עח · אות יד
יד יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ (בראשית לג, יד), אָמַר לוֹ מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּף עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ, אָמַר לוֹ יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדוֹ. אָמַר לוֹ, וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדֻּכָּסַי וּמִן אִפַּרְכַי וּמִן אִסְטַרְטִילַי [אסטרלטי]. אָמַר לוֹ (בראשית לג, יד): וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְהוֹנִי לְהוֹנִי אֲנָא מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (ישעיה ח, ו): אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט. דָּבָר אַחֵר, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (שמואל א כא, י): הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה. (בראשית לג, יד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו, אֶפְשָׁר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ, אֶלָּא אֵימָתַי הָיָה הוּא בָא אֶצְלוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו.