פרק עו · אות ט
ט וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וגו' (בראשית לב, כג), וְדִינָה הֵיכָן הִיא, נְתָנָהּ בְּתֵבָה וְנָעַל בְּפָנֶיהָ, אָמַר הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה הִיא, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיִרְאֶה אוֹתָהּ וְיִקַּח אוֹתָהּ מִמֶּנִּי. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא הַכֹּהֵן בַּרְדְּלָא אָמַר, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (איוב ו, יד): לַמָּס מֵרֵעֵהוּ חָסֶד, מָנַעְתָּ מֵרֵעֲךָ חָסֶד, מָנַעְתָּ חַסְדְּךָ מִן אֲחוּךְ, דְּאִלּוּ אִתְנְסֵיבַת לְגַבְרָא לָא זִנְּתָה [נסח אחר: דנסבת לאיוב לאו גירתיה בתמיה], לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ לְמָהוּל הֲרֵי הִיא נִשֵּׂאת לְעָרֵל, לֹא בִקַּשְׁתָּ לְהַשִּׂיאָהּ דֶּרֶךְ הֶתֵּר הֲרֵי נִשֵּׂאת דֶּרֶךְ אִסּוּר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית לב, כד): וַיִּקָּחֵם וַיַּעֲבִרֵם אֶת הַנָּחַל, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אִידֵי עָשָׂה עַצְמוֹ כְּגֶשֶׁר, נָסֵיב מִן הָכָא וְיָהֵיב הָכָא.