פרק עה · אות ד
ד מַלְאָכִים (בראשית לב, ד), אֵלּוּ שְׁלוּחֵי בָּשָׂר וָדָם, רַבָּנָן אָמְרֵי מַלְאָכִים מַמָּשׁ. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי הָיְתָה וְנִזְדַּמְּנוּ לָהּ חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּמָה אֱלִיעֶזֶר שֶׁהָיָה עַבְדּוֹ שֶׁל בַּיִת נִזְדַּוְּגוּ לוֹ כַּמָּה מַלְאָכִים, זֶה שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ שֶׁל בַּיִת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יוֹסֵף קְטַנָּן שֶׁל שְׁבָטִים הָיָה וְנִזְדַּוְּגוּ לוֹ שְׁלשָׁה מַלְאָכִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לז, טו): וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ (בראשית לז, טו): וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ (בראשית לז, יז): וַיֹּאמֶר הָאִישׁ, זֶה שֶׁהוּא אֲבִיהֶן שֶׁל כֻּלָּן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. (בראשית לב, ד): לְפָנָיו, לָזֶה שֶׁבָּא שְׁעָתוֹ לִטֹּל הַמַּלְכוּת לְפָנָיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר שָׁלַח פּוֹרְפִּירָא וּטְלָקֵיהּ קָדֳמוֹהִי, אָמַר לוֹ אֵין שְׁנֵי זַרְזִירִים יְשֵׁנִים עַל דַּף אֶחָד. (בראשית לב, ד): אֶל עֵשָׂו אָחִיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא עֵשָׂו, הוּא אָחִיו. (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם, הוּא אָדֹם, וְתַבְשִׁילוֹ אָדֹם, וְאַרְצוֹ אֲדֻמָּה, גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים, לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים, וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם בִּלְבוּשׁ אָדֹם. הוּא אָדֹם (בראשית כה, כה): וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי. תַּבְשִׁילוֹ אָדֹם, (בראשית כה, ל): הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה. אַרְצוֹ אֲדֻמָּה (בראשית לב, ד): אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים (נחום ב, ד): אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים וגו'. וּפוֹרֵעַ מִמֶּנּוּ אָדֹם (שיר השירים ה, י): דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם, בִּלְבוּשׁ אָדֹם (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ.