פרק סט · אות ה
ה וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר (בראשית כח, יד), מַה עֲפַר הָאָרֶץ אֵינוֹ מִתְבָּרֵךְ אֶלָּא בַּמַּיִם, כָּךְ בָּנֶיךָ אֵין מִתְבָּרְכִין אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשְׁלָה כְּמַיִם, וּמַה עֲפַר הָאָרֶץ מְבַלֶּה אֶת כָּל כְּלֵי מַתָּכוֹת וְהוּא קַיָּם לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּין אֶת כָּל הָעוֹלָם וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם. וּמָה עָפָר עָשׂוּי דַּיִּשׁ לַכֹּל, כָּךְ בָּנֶיךָ עֲשׂוּיִם דָּיִשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה נא, כג): וְשַׂמְתִּיהָ בְּיַד מוֹגַיִךְ, מַהוּ מוֹגַיִךְ אִלֵּין דִּמְמִיגִין מַחָתִיךְ [נסח אחר: מכתיך] וּמְיַסְּרִין אוֹתָךְ וּמַתִּישִׁין אֶת כֹּחֵךְ. אֲפִלּוּ כֵּן לְטוֹבָתֵךְ מְשַׁקְשְׁקִין וּמְמָרְקִין לָךְ מִן חוֹבִיךְ, כְּמָה דְתֵימָא (תהלים סה, יא): בִּרְבִיבִים תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ. (ישעיה נא, ג): אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה, מָה הָיוּ עוֹשִׂים לָהֶם, הָיוּ מַרְבִּיצִים אוֹתָן בְּפוֹלָטְרִיּוֹת וּמַעֲבִירִין כָּרִים עֲלֵיהֶם. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר הִיא סִימָן טוֹב, מַה פְּלָטִירָה זוֹ מְבַלָּה אֶת הָעוֹבְרִים וְאֶת הַשָּׁבִים וְהִיא קַיֶּמֶת לְעוֹלָם, כָּךְ בָּנֶיךָ מְבַלִּים אֶת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵם קַיָּמִים לְעוֹלָם. (בראשית כח, יד): וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אַתְּ הוּא תַּרְעַיָא דְיַמָּא, כְּמָא דְאַתְּ אָמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר אַף חֲלוּקֵי יְחֶזְקֵאל הֶרְאָה לוֹ, וַהֲלוֹא לֹא פֵּרַשׁ יְחֶזְקֵאל אֶלָּא מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, בָּא יְשַׁעְיָה וּפֵרַשׁ (ישעיה נד, ג): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וגו':