פרק סח · אות יד
יד דָּבָר אַחֵר, וְהִנֵּה סֻלָּם, זֶה חֲלוֹמוֹ שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר (דניאל ב, לא): וַאֲלוּ צְלֵם חַד שַׂגִּיא וגו'. מֻצָּב אַרְצָה, (דניאל ב, לא): וְזִיוֵהּ יַתִּיר קָאֵם לְקָבְלָךְ. וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, (דניאל ב, לא): צַלְמָא דִכֵּן רַב. וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים שְׁנַיִם, וְיֹרְדִים שְׁנַיִם, אֵלּוּ שָׂרֵי אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשָּׁלְטָנוּתָן גּוֹמֶרֶת בָּהֶן. עֹלִים וְיֹרְדִים, יוֹרְדִים וְעוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא עֹלִים וְיֹרְדִים, עוֹלִין הֵם וַעֲלִיָה תְּהֵא לָהֶם, אֶלָּא שֶׁכָּל אֶחָד יָרוּד מֵחֲבֵרוֹ. כְּתִיב (דניאל ב, לב): הוּא צַלְמָא רֵאשֵׁהּ דִּי דְהַב [טב חדוהי ודרעוהי די כסף וגו']. בָּבֶל לְמַעְלָה מִכֻּלָּם, כְּדִכְתִיב (דניאל ב, לח): אַנְתְּ הוּא רֵאשָׁה דִּי דַהֲבָא, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּבָתְרָךְ תְּקוּם מַלְכוּ אָחֳרִי אֲרַע מִנָּךְ, וּכְתִיב (דניאל ב, לט): וּמַלְכוּ תְּלִיתָאָה אָחֳרִי דִּי נְחָשָׁא, וּכְתִיב בְּסֵיפָא (דניאל ב, מב): וְאֶצְבְּעָת רַגְלַיָּא מִנְּהֵן פַּרְזֶל וּמִנְּהֵן חֲסַף מִן קְצָת מַלְכוּתָא תֶּהֱוֵה תַּקִּיפָה וּמִנַּהּ תֶּהֱוֵא תְבִירָה. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו, כְּתִיב (דניאל ב, מד): וּבְיוֹמֵיהוֹן דִּי מַלְכַיָּא אִנּוּן יְקִים אֱלָהּ שְׁמַיָּא מַלְכוּ דִּי לְעָלְמִין וגו'.