פרק סז · אות ד
ד כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו (בראשית כז, לד), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כָּל מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְּרָן הוּא יִתְוַתְּרוּן בְּנֵי מְעוֹהִי, אֶלָּא מַאֲרִיךְ אַפֵּיהּ וְגָבֵי דִּילֵיהּ, זְעָקָה אַחַת הִזְעִיק יַעֲקֹב לְעֵשָׂו, דִּכְתִיב: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּזְעַק זְעָקָה, וְהֵיכָן נִפְרַע לוֹ בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, א): וַיִּזְעַק זְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד. (בראשית כז, לה): בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר בָּא בְּחָכְמַת תּוֹרָתוֹ. (בראשית כז, לו): וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר הִתְחִיל מְחַכֵּךְ בִּגְרוֹנוֹ כְּמַאן דִּמְחַיֵּיךְ וְזוֹרֵק רֹק מִפִּיו. וַיֹּאמֶר הֲכִי, וַיַּעְקְבֵנִי, אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְשָׁתַקְתִּי לוֹ, וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וְשָׁתַקְתִּי לוֹ, הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה, מִן הַנִּצֹּלֶת.