פרק סה · אות יב
יב אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הִגִּיעַ אָדָם לְפֶרֶק אֲבוֹתָיו קֹדֶם לְחָמֵשׁ שָׁנִים וּלְאַחַר חָמֵשׁ שָׁנִים יִדְאַג מִן הַמִּיתָה, שֶׁכֵּן יִצְחָק אָמַר אִם לְשָׁנָיו שֶׁל אַבָּא אֲנִי מַגִּיעַ עַד עַכְשָׁיו מִתְבַּקֵּשׁ לִי, אִם לַשָּׁנִים שֶׁל אִמִּי אֲנִי מַגִּיעַ, (בראשית כז, ב): וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָא זָקַנְתִּי לֹא יָדַעְתִּי יוֹם מוֹתִי, תָּנֵי שִׁבְעָה דְּבָרִים מְכוּסִים מִבְּנֵי אָדָם, וְאֵלּוּ הֵן: יוֹם הַמִּיתָה, וְיוֹם הַנֶּחָמָה, וְעֹמֶק הַדִּין, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא מִשְׂתַּכֵּר, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵימָתַי נוֹפֶלֶת. יוֹם הַמִּיתָה מִנַּיִן, דִּכְתִיב (קהלת ט, יב): כִּי גַּם לֹא יֵדַע הָאָדָם אֶת עִתּוֹ. יוֹם הַנֶּחָמָה מִנַיִן, דִּכְתִיב (ישעיה ס, כב): אֲנִי ה' בְּעִתָּהּ אֲחִישֶׁנָּה. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּעוֹמְקוֹ שֶׁל דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים א, יז): כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ בַּמֶּה הוּא מִשְׂתַּכֵּר, דִּכְתִיב (קהלת ג, יג): מַתַּת אֱלֹהִים הִיא. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּלִבּוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, דִּכְתִיב (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב. וְאֵין אָדָם יוֹדֵעַ מַה בְּעִבּוּרָהּ שֶׁל אִשָּׁה, דִּכְתִיב (קהלת יא, ה): כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה. וּמַלְכוּת הָרְשָׁעָה אֵימָתַי נוֹפֶלֶת, דִּכְתִיב (ישעיה סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי.