פרק נד · אות ה
ה וַיֹּאמֶר כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׁת וגו' (בראשית כא, ל), רַבָּנָן וְרַבִּי יִצְחָק בֶּן חֲקוֹרָה, רַבָּנָן אָמְרֵי רוֹעָיו שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ מִדַּיְּנִים עִם רוֹעָיו שֶׁל אֲבִימֶלֶךְ, רוֹעֵי אַבְרָהָם אוֹמְרִים לָנוּ הַבְּאֵר, וְאֵלּוּ אוֹמְרִים לָנוּ הַבְּאֵר. אָמְרוּ לָהֶם רוֹעֵי אַבְרָהָם, כָּל מִי שֶׁהַמַּיִם עוֹלִים לְהַשְׁקוֹת אֶת צֹאנוֹ שֶׁלּוֹ הִיא הַבְּאֵר, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַמַּיִם צֹאנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ מִיָּד עָלוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מָה אַתְּ כֵּיוָן שֶׁרָאוּ הַמַּיִם אֶת צֹאנְךָ מִיָּד עָלוּ, אַף בָּנֶיךָ כֵּיוָן שֶׁהַבְּאֵר רוֹאָה אוֹתָן מִיָּד יְהֵא עוֹלֶה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת וגו'. אָמַר לָהֶם רַבִּי יִצְחָק בַּר חֲקוֹרָה עוֹד מִן אַתְרָהּ לֵית הִיא חֲסֵרָה, בַּעֲבוּר הָיְתָה לִי לְעֵדָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בַּעֲבוּר תִּהְיֶה לִי לְעֵדָה.