פרק נא · אות ד
ד וַיַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים הָאֵל (בראשית יט, כה), רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן חֲמֵשֶׁת הַכְּרָכִים הַלָּלוּ הָיוּ יוֹשְׁבוֹת עַל צוּר אֶחָד, שָׁלַח מַלְאָךְ אֶת יָדוֹ וַהֲפָכָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב כח, ט): בַּחַלָּמִישׁ שָׁלַח יָדוֹ הָפַךְ מִשֹּׁרֶשׁ הָרִים, תְּרֵין אָמוֹרָאֵי פְּלִיגֵי חַד אָמַר בַּחַלָּמִישׁ שֶׁל יַד, וְחַד אָמַר בַּחַלָּמִישׁ שֶׁל אֶצְבַּע קְטַנָּה. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְצֶמַח הָאֲדָמָה, אֲפִלּוּ צִמְחֵי הָאֲדָמָה לָקוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי עַד עַכְשָׁו אִם יִקְלֹט אָדָם מָטָר מֵאֲוִירוֹ שֶׁל סְדֹם וְיִתֵּן בַּעֲרוּגָה אֵינָהּ מַצְמַחַת.