פרק מח · אות יז
יז וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר (בראשית יח, יב), זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, וַתִּצְחָק שָׂרָה בִּקְרוֹבֶיהָ לֵאמֹר. וַאֲדֹנִי זָקֵן, אָמְרָה, הָאִשָּׁה הַזּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהִיא יַלְדָה יֵשׁ לָהּ תַּכְשִׁיטִים נָאִים, וַאֲנִי אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, תַּכְשִׁיטִים, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל טז, יא): וָאֶעְדֵּךְ עֶדִי. הָאִשָּׁה הַזּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהִיא יַלְדָה, יֵשׁ לָהּ וְסָתוֹת, וַאֲנִי אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, עִדּוּנִים. הָאִשָּׁה הַזּוֹ כָּל זְמַן שֶׁהִיא יַלְדָה, יֵשׁ לָהּ עִדּוּיִין, וַאֲנִי אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, זְמַנִּי. אֶלָּא, וַאדֹנִי זָקֵן, רַב יְהוּדָה אָמַר טוֹחֵן וְלֹא פּוֹלֵט. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְיַלְדִים עַצְמְכֶם וּמַזְקִינִים אֶת חַבְרֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי מִלַּעֲשׂוֹת נִסִּים.